פרשת השבוע האזינו

וזהו: (דברים לב- א) "האזינו השמים-ואדברה".

בנוהג שבעולם שכל אחד חושב שהוא מבין ענין, ומבין בכל נושא, ועל כל דבר יש לו דעה, ויש לו מה לומר, הלא תראה שאנשים מביעים דעתם בעניני בטחון, אע"פ שלא מבינים כלום בנושא, ויש שבטוחים שיש לעשות כהבנתם, כגון לצאת למלחמה, אע"פ שאינו יודע יחסי וטיב הכוחות והנשק, והמחיר הכבד שעלולים לשלם, בהווה ובעתיד הקרוב והרחוק והם דברים הנוגעים לחיים ולמות של רבים מאד, ואפילו אלפים וכו', ואעפ"כ לא נרתעים מלקשקש ולדבר בביטחה גבוה גבוה, וגם לא מבינים בהשלכות המדיניות, והכלכליות, שהם נושאים כבדים, ובמיוחד כשהדבר נוגע לרבים, [ובזה"ז בארץ ישראל, הדבר נוגע למליונים]. ואפילו מי שלכאורה אמור להבין קצת במה מדובר ובמאי עסקינן, כיון שיש לו נתונים שלכאורה הם מעודכנים ונכונים, ויש לו מקום לחשוב ולשקול בנושא, מכל מקום מי הוא בסך הכל, כי מה אנו ומה חיינו, ובפרט כשהדבר נוגע ויש לו השלכות לרבים (ולענינינו מליונים, יהודים!!), ואם הוא לכאורה חושב כך, איך יכול להחליט ולקבל אחריות בדברים כה חמורים, ומורכבים, הנוגעים לציבור גדול.

ולמעשה- אחרי כל מה שחושב – עדיין איננו יודע מהו דעת התורה, ומה השי"ת חושב על כך, ואיך יש להתנהג בנושא זה על פי תורתינו הקדושה. וכן בכל שאר הנושאים, מאות ואלפים ורבבות. כי לאו דוקא בעניני בטחון, ועניני פיקוח נפש, בכל אופני דיני נפשות, אלא בכל נושא ונושא, כגון עניני ממונות, וכו' וכו', רוב העולם חושב את עצמו מבין גדול בכל ומביעים דעתם בכל נושא. וגם הלא תראה שישנם רבים אשר טרם הבינו מה ששאלו אותם, וטרם הקשיבו, או טרם מבינים במאי עסקינן, כבר זורקים בשטף תשובות קולחות וברורות, לפני שיודעים כלל מהו הדיון. וכבר נודע שיש רבים שלא מקשיבים כלל לזולתו, ואעפ"כ לא נרתעים מלקטוע את דבריו ולענות על מה שלא שאלוהו כלל. וכבר היו לעולמים שעיתונאים שאלו דעת חברי כנסת, וסנטורים וכו', מהו דעתו על אירוע חמור (שלא התרחש) במדינה ועיר שלא קיימים), ורבו העונים, זה בכה, וזה בכה, זה אמר שזה אירוע חמור מאד, וזה אמר שזה אירוע זמני, וזה שזה אירוע יוצא דופן, וזה אמר ששמע על כך (מה שלא היה ולא נברא) ורוצה להתעדכן ביותר פרטים, וזה אמר שלדעתו צריכים לארגן מחאה של הקהילה הבינלאומית, וזה אמר שצריכים לשלוח כוחות צבאיים לאיזור. וכו' וכו'.

וזה בחי' פרשת השבוע "האזינו השמים –ואדברה". היינו שבכל נושא ונושא אפילו הוא מעודכן היטב בפרטיו התואמים את המציאות, וגם הוא מבין בנושא, בכל אופן ובכל מקרה קודם צריך לבחינת "האזינו השמים" היינו לברר מה חושבים בשמים על כך ומהו רצון ה', ודעת תורה בנושא, ורק אח"כ לפעמים "ואדברה". ויהי רצון שנזכה להתבטל לדעת התורה הקדושה, לדעת תורה אמיתי.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף ויזנפלד הכהן

האזינו

לכבוד.. אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב לך פנינים הקשורים לפרשת האזינו.

ייעוץ והכוונה

(דברים לב, א) "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי".

הנה ידוע מהמציאות שישנם אנשים שכלתניים יותר וישנם פחות, אבל הם שכלתניים, והם יציבים מאד בנפשם ובהתנהגותם עומדים בשני רגליים על הקרקע, ורואים את המציאות כמות שהיא, ומתיחסים לכל דבר בעיניים פקוחות, ומהם שזכו להיות גדולי ישראל, גדולי הדור.

וישנם אנשים שהם מכונים 'רוחניים', שהם מרחפים קצת, ולא תמיד נמצאים בשני רגליים על הקרקע, אלא קצת מעליה, חלקם הם אנשים קדושים ומנותקים מחדשות העולם, ומהויית העולם, וחלקם אף לא מכירים צורתא דזוזא, עוסקים בתורה ותפילה ועבודת ה', ולא יודעים לקדוח חור בקיר ולהתקין מדף או לתקוע מסמר, ויש שלא אחזו מימיהם פטיש ביד, ובנסיון כל שהוא בכך, לבטח נתנו מכה באצבעות ולא במסמר. וישנם רחפניים יותר שחיים (קצת או הרבה) בבועה ובעולם הדמיון, ורובם נוטים למרה לבנה, וחיים בלי דאגות (עד שפוגשים בצורה חריפה את המציאות המתנפצת בפניהם). ומהם סובלים בעיקר בת זוגם שהיא לא כמותם, אלא מציאותית.

ועל שניהם אלו (שהם כוללים כל הכלל, אם כי בפשטות ובוריאציות שונות) קרמיז לן קרא באמרו "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי". דהיינו "האזינו השמים" אין הכוונה כפשוטו לשמים או למלאכים, אלא לאנשים שלא בדיוק עומדים על הקרקע, וראשם מרחף באורות או שלא אבל מרחף.

וזה מרומז ג"כ בדברי רבינו סעדיה גאון שפירש וז"ל האזינו וגו'. הטו אוזן אנשי השמים ואדברה, וישמעו אנשי הארץ אמרי פי, ע"כ. [א"כ מסתמא גם הוא התכוון, "אנשי השמים" למלאכים, אנן בדידן לפי דרכינו נשאיר את ההגדרה כפשוטו. לאנשים שראשם בשמים].

ולכן קאמר בהם "האזינו", כלומר הטו אוזן ותקשיבו היטב היטב, כי בסתמא הם גם לא בדיוק מקשיבים, ומיד מסיעים הדיבורים הנשמעים (אם שומעים) לאפיקים אחרים, מופקעים מכוונתם. "ותשמע הארץ" מתייחס לאנשים אשר שני רגליהם על הקרקע, שלהם מספיק שמיעה רגילה להבין מה שמדברים אתם. ועל אלו ועל אלו מוסבים דברי הצדיק האמת, ששכינה ממדברת מתוך גרונו, ללמדם רצון ה' באמת.

כי אלו ואלו צריכים הדרכה, הרחפנים-צריכים להוציא אותם מריבוי דמיונם, ולקרבם למציאות, עכ"פ באופן שהאשה והילדים (והסובבים אותם) לא יסבלו מהם.

כי הזמן אצלם הוא לא בדיוק זמן, הן כשחוזרים הביתה יכולים לאחֵר מאד כגון בליל שבת בחזרם מבית הכנסת, והאשה עייפה מרוב עבודות, וכן רעבה, והוא משוחח בלי תחושת זמן. או כגון שקובע פגישה, או כל קביעות עם מישהו. או כשמגיע זמן פרעון וכו' וכו'.

וכן רחוק הוא מסדר בכל עניניו. וכו' וכו'. ובודאי צריך הדרכה. (והלוואי שיקבל).

ומאידך גם המציאותי לפעמים הוא נטול רגש והתחשבות והבנה כלפי אחרים שהם שונים ממנו, וככל שהוא יותר שכלתני ומציאותי עלול להקפיד על אחרים אשר לא כדת ולהגזים בהתנהגותו וחשיבתו, ולהבין רק את סברתו וצידקותו לדעתו ולא את השונה ממנו. שהוא ג"כ צריך הדרכה והקשבה.