רבינו הקדוש ז"ל אמר (חיי מוהר"ן סי' שה) שאחרים היו מייחלים לעצמם שיהי' להם תפילה בראש השנה, כמו אצלינו בערב ראש השנה.
ואכן מו"ר ר' לוי יצחק זצ"ל היה רגיל לספר שבליל זכור ברית היו מתפללים באומן בהתעוררות עצומה ובבכי לא פחות מאשר בראש השנה.
ואכן כל אנ"ש מרגישים שבסליחות של ערב ר"ה, המכונים "זכור ברית" ניתן האות לתחילת ראש השנה הנשגב של רבינו הקדוש ז"ל.
דער רבי איז דא
וסיפר מו"ר ר' לוי זצ"ל (והו"ד בשיח שרפי קודש ח"ש א-חשיד) שפעם כשחל ראש השנה להיות בליל יום שני (ליל שאחרי יום ראשון) יצאו אנשי טעפליק מעירם לנסוע לאומן במוצאי שבת קודש, ואת הסליחות של ערב ראש השנה המכונים "זכור ברית", גמרו יחדיו בכפר פאלאנקע הסמוך לאומן, ורוב ככל אנ"ש משאר העיירות הקדימו לבוא לקיבוץ הקדוש כבר על שבת, בכדי שיוכלו לומר גם את הסליחות באומן, בקיבוץ הקדוש, ולמחרת ער"ה כשהגיעו אנ"ש מטעפליק לאומן, גער בהם מוהרנ"ת ז"ל, ואמר להם "אם כך אתם נוהגים לדלג על סליחות זכור ברית בקיבוץ הקדוש טוב יותר בכלל לא לבא". איידער אזא ראש השנה, איז בעסער אין גאנצן נישט קומען. (ובודאי שאין זה כפשוטו, ולא לכך התכוון מוהרנ"ת, אלא רצה שיבינו שכן לא יעשה, ושחסר להם ברגש של קיבץ הקדוש בראש השנה).
מוהרנ"ת היה מכנה את אנ"ש אטעפליק "טעפליקע'ר בעלי בתים" אע"פ שהיו עובדי ה' מופלגים. מ"מ עדיין היה חסר להם הרגש דקדושה, הראוי לאנשי רבינו הקדוש ז"ל להרגיש בעניני עבודת ה', ובפרט בענין ראש השנה. וכיוצא בזה בהזדמנות אחרת כינה רבינו ז"ל את אנשי דאשוב הקדושים דאשבער'ס ז'לאבעס" (היינו אנשים גסים) על חוסר רגש הרוחני הראוי.
ויש חשיבות גדולה לעורר את החלשים בבחי' "להתקפא חלשין" לחזקם ולעודדם לבא בגופן על קיבוץ הקדוש של רבינו, וגם רבינו ז"ל עסק בכך והתעניין והצטער אפילו על אנשים פשוטים שלא באו, וכן מוהרנ"ת ז"ל כתב במכתב (יום ד' תצא תקצ"ח) יקבל האיגרת ויראה לשלחו מיד כי נחוץ הוא, כי אני מזרזו שיבוא על ראש השנה, הבא עלינו לטובה, אשר זה טובת כולנו שיתוסף נפש על קיבוץ הקדוש, כדי שיתרבו הבתים… שיתרבו שכנים רבים, עד שיאסוף לתוכם כל אבני קודש שנשפכו בראש כל חוצות, שמרמז גם על הפגם שנעשה מפגם הברית קודש, שניתתקן על ידי זה,
ומכתב אחר (מיום ג' עקב תר"ג) כתב מוהרנ"ת ז"ל וזה סמוך שמעתי מידידנו הותיק רבי גרשון נ"י, נכד המגיד מטירהוויצע, ששמע מפיו הקדוש, שבראש השנה הכל מקבלים ממנו תיקון, אפילו דברים שאי אפשר לתקנם בזמן אחר, בראש השנה נתתקן הכל. ופעם אחת בלילה הראשון של ראש השנה, אחר תפילת ערבית (שמוהרנ"ת כידוע היה רגיל להאריך מאד) והוא האריך מאד בתפילתו, ואחר התפילה נתלהב מאד ואמר כשאנחנו מתקבצים בר"ה – בודאי גם רבינו ז"ל נמצא אתנו פה ביחד, וכשרבינו ז"ל פה בודאי כל השבעה רועים הם ג"כ אתנו פה, ויצעק בקולו, איך גלייב, אזוי ממש איך זעה זיי, אני מאמין ממש, כמו שאני רואה אתם.
וכיוצא בזה מו"ר ר' לוי יצחק זצ"ל היה רגיל לומר בקיבוץ הקדוש של ראש השנה, "דער רבי איז דא", ובפרט בשנים האחרונות לחייו, ובפרטי פרטיות ר' לוי יצחק חזר על הדברים כל הזמן "דער רבי איז דא". זיעוכי"א.
בברכת כתיבה וחתימה טובה
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר