דיבורי התפילה נמשלו לכלי זיין
כמ"ש (תהילים קמט) רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם,
והם נמשלו לאיתתא כמ"ש (משלי לא) אשה יראת ה´ היא תתהלל,
שזה בחי´ משחז"ל (יבמות קטו.) אשה (התפילה) כלי זיינה עליה
שזה בחי´ מה שהתפילה נקראת חרב פיפיות,
כי יש לה ב´ פיות: 1פה לשבח והודאה 2ופה לבקשה…
וע"כ אמרו חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) העובר לפני התיבה,
אין אומרים לו "בוא והתפלל", אלא "בוא וקרב וכו´"
דהיינו – עשה קרבנו (לשון מלחמה וקרב), עשה מלחמתנו, עיי"ש.
והנה העכו"ם עיקר מבטחם בצאתם למלחמה הוא בנשקם וכלי זיינם הגשמי וברוב כוחם וריבוי מספרם,
משא"כ אצל [היהודים] עם ישראל – שעיקר בטחוננו הוא על השי"ת ומדת רחמיו
וכלי מלחמתנו הם תורה ומצוות ובפרט תפילה,
שזה בחי´ מה שדוד המלך בהלחמו עם גלית עזב את כלי הנשק והחרב
ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמש חלוקי אבנים מן הנחל
שזה בחי´ מה שאמר דוד אל הפלשתי, אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון,
ואנוכי בא אליך בשם ה´ צב-אות אלקי מערכות ישראל (שמואל א, יז),
וכמ"ש (בראשית כז) הקול קול יעקב והידיים ידי עשו
שעיקר תריסנו [המגן] אינו התריס הגשמי
כי אם תשובה ומעשים טובים (ע´ אבות פ"ד, מי"א)
כשירי מצוה (עי´ מנחות סב.) והספדן של צדיקים (ע´ סנהדרין קח:) ושאר מעשים טובים…
מתוך הספר "יש מאין" – פירוש על הליקוטי מוהר"ן