גס רוח

גסות הרוח

ברית כרותה לעולם שאין גסות הרוח שלא יהי´ אחריו שבר וכשלון

[כלומר שאם יהי' לאדם גסות רוח כלפי הזולת או כלפי שמיים חס ושלום – אם לא יעשה תשובה יתקן מעשיו וישתנה ויבקש סליחה מן הזולת וכיו'… בידוע שיגיע לו שבר וכשלון בגשמיות או ברוחניות…],

וע"כ יעצונו חז"ל (סנהדרין יד.) הוי קביל וקיים, וכמ"ש הלל הזקן (שמות רבה מה, ה) הגבהתי היא השפלתי והשפלתי היא הגבהתי, ומה טעם המגביהי לשבת, המשפילי לראות.

אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט כבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלקים.

כי כן יסד המלך מלכו של עולם שכל הבריאה תתנהג עם האדם כמו שהאדם מתנהג בבחי´ (שבת קה:) מדה כנגד מדה, ובבחי´ מש"כ (משלי כז) כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם,

ואם אצל האדם שיראה לעינים כך, ק"ו אצל השי"ת שיראה ללבב ואי אפשר בשום פנים לגנוב את דעתו ח"ו,

ואדרבא אצלו יתברך מדה טובה מרובה (ע´ סוטה יא.),

ולעניננו בפרטיות – המרבה בכבוד המקום [ע"י מעשים טובים ודרך ארץ ומידות טובות, שאינו מתנהג כבהמה וגם רוח וכיו']

זוכה לכבוד מאת ה´ וכמ"ש (שמואל א, כ) כי מכבדי אכבד,

שזה בחי´ משחז"ל (אבות פ"ד) המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, כי התוה"ק היא אחדותו וכדאיתא בזוה"ק (אחרי מות, דף עג.) קב"ה ואורייתא חד.

וכמ"ש חז"ל (תנחומא בראשית, ב) כי מכבדי אכבד, זה המכבד בני תורה.

 מתוך הספר "יש מאין"