גיל הטיפש עשרה

השיחה השבועית של ראש ישיבת ברסלב מאיר על פי פרשת השבוע כי תצא. על גיל הטיפש עשרה

וזהו (דברים כא-יח וכו') "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. ויסרו אותו ולא שמע אליהם.. ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת, ובערת הרע מקרבך, וכל ישראל ישמעו וייראו".

אמרו חז"ל (סנהדרין ע. וכן איתא במדרש תנחומא) תניא רבי יוסי אומר : וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין, אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו ודרכו של בן סורר ומורה, שסופו לגמור נכסי אביו עם הסריקין (חבריו הבטלים העוסקים בעניני סרק) שאכל ושתה עמהם, ומבקש הרגלו ואינו מוצא (בהיגמר הכסף) וסופו שיוצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות, ואמרה תורה ימות זכאי ולא ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם – והו"ד בפרש"י.

ובסמיכות לפרשת בן סורר ומורה כתיב (פסוק כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על העץ, ופרש"י (והוא מהתנחומא אות א) וז"ל סמיכות הפרשיות מגיד – שאם חסים עליו אביו ואמו, סוף שיצא לתרבות רעה, ויעבור עבירות ויתחייב מיתה.

ואיתא בילקוט שמעוני (מחז"ל בסנהדרין סט.) אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא וכו'.

גיל הטיפש עשרה

ואיתא בספרי (פיסקא ריח) סורר ומורה, שני פעמים. מורה – שוטה, מורה – שמורה לעצמו דרך אחרת ע"כ. ומ"ש 'שוטה' כי כן הוא המציאות אצלו בפרט ובגיל הזה בכלל, וכדאמרי אינשי "טיפש-עשרה".

וזה הגיל שהנערים והנערות חושבים שיודעים ומבינים הכל, ולא עוד אלא שחושבים שמבינים יותר מההורים, ומהמבוגרים, והזקנים והתלמידי חכמים והצדיקים, ועל כן עושים שטויות אשר לא יעשו, ואשר עתידים לשלם מחיר כבד על כך.

והנה לב הפרשה כאובה ומוכרת היטב מהמציאות של דורינו העלוב, אשר כמעט אין משפחה אשר אין בה כבשה שחורה שכזאת, המכאיבה ומכתימה את כל המשפחה.

וצריכים הרבה יישוב הדעת איך להתנהג עם הנערים והנערות, ואין כמו תפילות ובכי לפני כסא הכבוד.

אבל עיקר הטיפול בנושאים אלו הוא הטיפול המונע, דהיינו להשקיע הרבה מאד זמן וכוחות וחשיבה ויעוץ וכו' וכו' לפני שזה קורה, ועוד יותר לפני שרואים שום סימן כלל, דהיינו כשעדיין הכל בסדר. לפני גיל בר מצוה / בת מצוה, אזי צריכים להשקיע זמן וכח וכל שידרש לחזקם ביראת שמים טהורה, ולהרחיקם מחברים / חברות לא מתאימים, ולהכניס בהם גאוה יהודית בבחינת (דבה"י ב-יז,ו) ויגבה לבם בדרכי ה', באופן שיהיו מחוסנים ויהיה להם כוחות להתמודד עם החברה (חברים/ חברות, שכנים, קרובים, ובני אותה כיתה) אשר לועגים עליהם על דרכי תמימותם ,שהוא הוא הדרך ! וכמ"ש (תהלים קיט-א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'.

וכן חובה לשמור על קשר נפשי חזק ובריא, באופן שיאהבו את ההורים, ואת דרך ה' דרך התורה המסורה, שהם מנחילים להם, ויהיו פתוחים וגלויים עמהם.

ודומני ששמעתי סיפור שהיה עם אחד הגדולים שאברך אחד התייעץ עמו סמוך ללידת אשתו, ממתי צריכים להתחיל להתפלל על הצאצאים שיגדלו בכשרות בקדושה ובטהרה ?

והנ"ל ענה לו, וכי עד עכשיו לא התפללת?! אם כן איחרת את המועד!!

ואם כי למעשה לא נקטינן כך למעשה, מכל מקום התעוררות ולימוד מוסר יש כאן.

ויהי רצון שכל צאצאינו עד סוף כל הדורות יהיו זרע ברך ה' דבוקים בו ובתורתו ובצדיקי אמת.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד