גודל וחשיבות עשיית המצווה בעצמו | פרשת תצוה

(שמות כז-כ) "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך".

אמרו חז"ל (מדרש הגדול כאן) מה תלמוד לומר "ואתה תצוה"?לפי שנאמר (שמות כה-כג) ועשית שולחן, ועשית מנורת זהב (שם שם, לא) ואת המשכן תעשה (שם כו-א) שומע אני משה בעצמו הוא שעושה, מנין לרבות שלוחו? תלמוד לומר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו, הרי זה בנין אב לכולן, מה כאן, משה מצוה וישראל עושים, אף בכולם משה מצוה וישראל עושים. ע"כ.

והנה אע"פ שבמצוות שבגופו לא אמרינן (ברכות לד:) שלוחו של אדם כמותו, אלא כל אדם חייב לקיים את המצוה בעצמו (קדושין מא. שבת קיט.), ולדוגמא אי אפשר לשלוח מישהו אחר לקיים מצוות תפילין במקומו, או שמישהו אחר ישמור שבת במקומו, או יצום ביום הכיפורים במקומו.

מכל מקום במצוה שאינה בגופו, אע"פ שבודאי לכתחילה צריך האדם להשתדל מאד, לקיים את המצוה בעצמו ובגופו ולא על ידי שליח, כי צריך להתאמץ להראות חשיבות וחביבות המצוות, ורצונו העז למלאות אחרי רצון ה',

ודוגמא נפלאה לכך היה הרהצוה"ג ר' יוסף זוננפלד זצ"ל אשר כל חייו אפילו בהיותו זקן וחולה, כשהגיע מצוה לעשות חסד עם יהודי, לא עצר אותו גשם ושלג, אפילו בגובה מטר, ועל אף שהרבה שלוחים היו לו, הוא בעצמו התאמץ לרוץ לקיים המצוה, וגם אחרי יום צום טרם טעם משהו, בשמעו שיש צורך דחוף הזקן אמר צעיר אני ורץ וטרח מאד לעשות רצון ה'.

מכל מקום כאשר יש צורך בכך ויש מניעות גדולות ומצבים שהוא בעצמו לא יכול לבצע המצוה, מצוה וחובה למסור את הדברים בידי שליח נאמן, הלא תראה שכמעט כל כלל ישראל לא מלים בעצמם את בניהם, אע"פ שהמצוה מוטלת על כל אב הבן, וכאיתא בשו"ע (יו"ד סי' רס) מצוות עשה לאב למול את בנו, וגדולה מצוה זו משאר מצוות עשה, אלא שמפני הפחד שמא יקלקל קילקול ניצחי, ויש בזה ג"כ סכנת נפשות, ולא כל אחד יש לו יישוב הדעת כשנגרר הרבה דם מבנו, ע"כ על פי הרוב מוסרים מצוה חשובה זו לידי שליח, ונחשב כאילו הוא בעצמו מל.

וכן במצוות צדקה, אם בעצמו לא יודע, איפה לקיים המצוה, או קשה לו בעצמו להגיע לכתובת הנכונה ניתן לקיים המצוה ע"י שליח.

והנה ישנם מצוות שאע"פ שמוטלות על גופו, מ"מ באופן שאנוס וקשה לו מאד, ניתן להשתתף אצל אחרים, ועי"ז נעשה שותף ממש למצוה, ולפעמים שכרו הרבה יותר גדול מאילו הוא בעצמו היה מקיים המצוה, כגון עסק התורה, שיש מצבים שאין הוא בעצמו יכול לשבת בבית המדרש, ע"י שהוא מתומכי אורייתא נעשה שותף לעסק התורה של הלומד/ים כעין שמצינו שיששכר וזבולון, שיששכר ישב ועסק בתורה וזבולון פרנס אותו, והיו שותפים בזכות עסק התורה,

וכמ"ש (דברים לג-יח) וזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך, ופרש"י זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון, ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה. ע"כ. וכן בשאר כל המצוות.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

להורדה והדפסה עלון לשבת – פרשת תצוה