(במדבר ל-יז) "אלה החוקים אשר ציוה ה'.. בין איש לאשתו".
גדולה מעלת השלום | שלום בית
גדולה מעלת השלום שאין ערוך לה, וכמו שכל בר דעת מבין את זה, שהרי מכל מלחמה בסופו של דבר יש ונשארים הרוגים ופצועים ובעלי מומים, ונזקים רבים מאד בהרבה מאד תחומים, וכו' וכו', וכן במלחמות ומריבות בין משפחות, ובין אדם לחבירו, ובין איש לאשתו.
משא"כ כשיש שלום אהבה ואחוה בין הבריות, כי אזי אחד עוזר ומשלים את השני, וחי חיי שלוה. וכמ"ש חז"ל בסוף כל הלימודים, בסוף המשניות והש"ס (מס' עוקצין פ"ג מי"ב) אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כט-יא) ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
ובבית המקדש משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששיכן את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות (ברכות יב.).
ורב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים של שלום (ברכות טז:)
ורב ספרא בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובין התלמידים (שם). [וראה שם לט:, שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים], ואמרו (שם סד.) ת"ח מרבים שלום בעולם, ואמרו (פאה פ"א מ"א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז, והקרן קיימת לו לעוה"ב, הבאת שלום בין אדם לחבירו [ובסידורים הוסיפו במפורש "ובין איש לאשתו", אע"פ שכבר כלול ב"בין אדם לחבירו"].
ואמרו (סוכה נג:) לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה שמי (הוי"ה ברוך הוא) שנכתב בקדושה ימחה על המים, וע"ע בירושלמי סוטה פ"א ה"ד, כיוצא בזה.
ואמרו (ויק"ר ט-ט) גדול שלום שדיברו הכתובים דברי בדאות בתורה, בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה.
וכן גדול השלום שדיברו הכתובים לשון בדאי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
וכיוצא בזה אמרו (במדב"ר יא-טז) גדול השלום ששינה המלאך שדיבר עם מנוח, מפני השלום.
ואמרו (מדרש תנחומא פ' יתרו-יז) ומה אבני המזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום אמרה תורה (דברים כז-ה) לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו.
ואמרו (תנא דבי אליהו רבא-ל) וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוון ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו, (וע"ע בסוף מסכת דרך ארץ זוטא).
והנה כל אדם צריך שבביתו, לא רק יהא 'שלום' קריר, אלא צריך וחייב שיהי' אהבה ואחוה וריעות, מעבר לשלום. וכמ"ש (ברכות כד.) אשתו כגופו, וכמו שאדם דואג לעצמו באלפי בחינות וענינים – לא פחות מכן צריך לדאוג לאשתו.
ואמרו (ר"ה ו:) אשה בעלה משמחה. ואמרו (יבמות סב:) האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו – עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה-כד) וידעת כי שלום אהלך.
והנה בהרבה בחינות איש ואשה, הם כבאים משתי פלנטות, כי אישה יש לה חשיבה ורגש שונה משל איש, בבחי' מ"ש חז"ל (שבת סב.) גברים הם עם בפני עצמם, וגם נשים הם עם בפני עצמן הן, וסימנך מקק וג'וק, שהיא כ"כ פוחדת ונגעלת ממנו, וכמה שבעלה יסביר לה שהיא יותר גדולה וחזקה מהג'וק ושאין מה לפחד זה לא יעזור. וכן אצל בעלה יש דברים שהיא לא תבין אצלו לעולם…
וכמו כן בהרבה מאד בחינות יש לקבל ולהכיל את המציאות כמות שהיא ולהתחשב ולפעול ולהתנהג בהתאם, ואין כאן מה להסביר, כי לא יועיל, אלא יש לקבל הרבה דברים כאילו הם חוק שה' חקק בעולם.
וידוע שכ"מ שכתוב חוק – חוקה, הוא דבר שיש לקבל, אע"פ שאין טעם פשוט והגיוני, וכשיבינו להתחשב אחד בשני ולפעול ע"פ זה יהא להשלום בית, והכל יבא על מקומו לשלום,
וזהו פרשת השבוע "אלה החוקים אשר ציוה ה'.. בין איש לאשתו".
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
להורדה והדפסה של העלון לשבת פרשת מטות
תרומות לישיבה יתקבלו בברכה 050-4161022 או באופן מאובטח בדף התרומות