שפלות הבעלי הגאווה לעומת גודל כבוד הענווה | פרשת ויקרא

(ויקרא א, א) "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד".

גאווה וענווה | פרשת ויקרא

אמרו חז"ל (תנחומא-כאן) ויקרא [וקריאה זו לשם מה? לפי] שהיה מתירא [משה רבינו] לבוא אל אוהל מועד [מפחד הבורא], שנאמר (שמות מ-לה) ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, אמר הקב"ה אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד בחוץ ואני מבפנים, אלא הריני קורא לו שיכנס, לפיכך כתיב ויקרא אל משה,

דבר אחר, זה שנאמר הכתוב (משלי כט-כג) גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד. כל מי שרודף אחר השררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח מהשררה, השררה רודפת אחריו.

אבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה, והשררה ברחה ממנו, שנאמר (שופטים ט-א) וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אמו וגו' והרגם כולם על אבן אחת, ומלך על בעלי שכם, ולבסוף וישלח אלקים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך, והרגה אותו אשה.

משה רבינו ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג-י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה [היו דברי משה אל ה'] ויאמר, בי אדוני שלח נא ביד תשלח (שם ד-יג), אמר ר' לוי שבעה ימים היה הקב"ה מפתה למשה בסנה לשלחו, והוא משיבו "שלח נא ביד תשלח", וכו'.

ללמדך שהיה משה [כל העת] בורח מן השררה לבסוף [היתה שררה רודפת אחריו], הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השְלָיו, ועשה את המשכן, עיי"ש.

כי (משלי טו-כה) בית גאים – יסח ה', ודרך ה' הוא (תהלים צד-ב) השב גמול על גאים, ודרך הבעלי גאוה להרגיש בעננים, אבל (משלי טז-יח) לפני שבר – גאון.

וכתיב (זכריה ט-ו) והכרתי גאון,
וכתיב (שם י-יא) והורד גאון,
וכתיב (צפניה ב-י) זאת להם תחת גאונם.
וכתיב (תהלים נט-יג) וילכדו בגאונם,
וכתיב (ישעיהו יג-יא) וגאות עריצים אשפיל.

ואמרו חז"ל (עירובין יג:) כל המחזר על הגדולה, הגדולה בורחת ממנו.
ואמרו (יומא לח.) אבותיך ביקשו להרבות כבודן, ורצו למעט כבוד המקום, עכשיו כבוד המקום במקומו, ומיעט כבודן.
ואמרו (שהש"ר ו-יז) מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל, ואינו נותן דעתו האיך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל.

ואמר החכם אחר המעלה – שפלות, ואחר הכבוד – קלון.
ועוד אמר החכם אחר הכבוד – הליכה לאיבוד.

וכתב דון ר' יצחק אברבנאל (נחלת אבות-סו) תמה אני מי שעבר פעמיים במעבר השתן, איך יתגאה ?! ומקורו בקדמונים שכתבו תמה אני מי שעבר במעבר השתן והזרע והדם נידה, איך יתגאה?! (סמ"ק סי' כב, אורחות חיים (ח"ב, ע' 522).

ואמר החכם אין הגאוה מצויה אלא בפחותים.
וכתב הרוקח (ג-א) אין עטרה כענוה.

ואמר החכם אין קלון כגאוה.
ואיתא באיגרת המוסר, (סב) בקשת הגדולות – סיבה למפלתו של אדם.

ואמר החכם הביזוי והגאוה – לא הנחילו לשום אדם מעלה.
ועוד אמר הגאוה אֵם השיברון.
ועוד אמר הגאוה – כהר, והעולה בה – יפול.
ואמר הגאוה – מרכבת הרשע.
ואמר הגאוה – תשחית האנשים.
ואמר מהו הגאוה? שטות שאין בעליה יכול להניחה.
ואיתא בדרשות ר' שם טוב, פ' כי תצא שהכבוד הוא אצל הנותן, לא אצל המקבל.

ואמר הענוה לכבוד גורמת, והגאוה מביאה לידי כלימה.

ויהי חלקינו עם הענווים.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• כמה מילים בגנות מידת הגאווה
• מהי גאווה ?
• תפילה לזכות לענווה שהיא מקור הברכה
• תפילה להנצל מגסות רוח ולזכות לענווה