בת ישראל הכשרה – הקדושה של עם ישראל והגאולה שלך ושל עם ישראל תלוי רק בך! על כן תשמרי על עצמך ואל תהי' תמימה ופתי…
(ויקרא כד-י,יא) "ויצא בן אישה ישראלית, והוא בן איש מצרי… ויקוב את השם, ויקלל… ושם אמו שלמית בת דברי".
ופרש"י (והוא מחז"ל בויקרא רבה לב-ה) ושם אמו שלמית בת דברי, שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, לומר שהיא לבדה היתה בהם זונה. 'שולמית' דהוה מפטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון [בת דברי] מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל. ע"כ.
האשה / הבחורה הזאת סך הכל היתה אשה / בחורה טובה ונחמדה, ובעלת חסד עם הכל, אבל יש חסד שהוא מביא לידי ניאוף, ויש חסד שהוא ניאוף, ומקרא מלא הוא (ויקרא כ-יז) חסד הוא. הרי שהזנות נקרא ג"כ חסד אבל דסיטרא דאחרא.
בת ישראל
אמנם בכל דור ודור ובכל הזמנים ישנם נשים 'תמימות' ופתיות כיונה פתי שאינה מבינה, למה החתול מתקרב אליה שלב אחר שלב, ועושה פרצוף חמוד ותמים עד שטורף והורג אותה.
ואת התמימות הזאת צריכים למגר בהקדם האפשרי לפי הענין.
והנה דור שלנו הוא דור פרוץ מאד, וקורים אסונות של ממש, ודברים נוראים. ולא מזמן בפלטרין של מלך בירושלים עיה"ק אישה כשירה שעבדה לפרנס את ביתה, ומשפחתה, והבוס (מכונה ח!) הציק והציק לה, עד דהוה מה דהוה.. והסוף שקפצה ממגדל גבוה. וישנם הרבה סיפורי אסונות, שמסתיימים עם אותם תוצאות הנוראיות בלי קפיצה (כי האסון הגדול הוא לא הקפיצה, אלא עצם המעשה/המעשים).
והנה ישנם נשים זבניות או פקידות בבנק וכו' וכו' וכו', שהם מאד נחמדות עם הלקוח והיא לא יודעת ולא מבינה מה הנחמדות הזו עושה.
וכן ישנם נשים שבעלה עוסק בתורה, וכל (ועכ"פ עיקר) פרנסת הבית תלוי על כתפה, ולכן כשיש חריגות בצניעות, כגון מחמאה ושבחים בתחום האישי, מגע כל שהוא, שדבר זה מחייב צעקה וגערה בקול גדול מיד במקום, וגם להתפטר מהמקום, אבל מכיון שאוכל ילדיה וכלכלת הבית תלוי בה, היא נכנסת למבוכה, אבל בגלל הפרנסה נשארת שם, והדברים מסתיימים בדברים נוראים.
וכן ישנם נשים שהן נחמדות עם קרובים (בני דודים, דודים, גיסים וכו'), ונחמדות עם שכנים, ונחמדות עם צוות העבודה, וכו' וכו', וכל זה נגד רצון ה', ומכניס זוהמא ותועבה בנשמה, ובעם ישראל, ויש להתרחק עד קצה האחרון מכל זה, והדומה לזה.
ומה שמוכרחים לדבר יש לדבר בקצרה יבש וקורקטי, ותו לא, עם שום נחמדות, אפס נחמדות. והכי רצוי שלא תעבוד כי אם עם נשים בלבד (נטו).
וכבר אמרו חז"ל (אבות פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האישה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו. מכאן אמרו חכמים, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה – גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום.
ואמרו (נדרים כ.) אל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף.
ואמרו (עירובין נג:) ר' יוסי הגלילי הוה קאזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה באיזה דרך נלך (כלומר אלך) ללוד? אמרה ליה גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה? היה לך למימר "באיזה ללוד".
ויהי רצון שנזכה להיות כולנו קדושים וטהורים, ונתרחק מה-כיעור והדומה לו, והדומה לדומה.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
להורדה והדפסה של העלון השבועי לשבת לחץ כאן
תרומות לישיבה יתקבלו בברכה – כנסו לדף התרומות המאובטח