שויתי ה' לנגדי תמיד – הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו. מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובשתו ממנו תמיד. ע"כ.

והנה מו"ז התייחס בעיקר על היראה מלפניו יתברך, כי הוא השורש העיקרי והבסיסי לעבודת ה', אבל בודאי שהרגשת ה' בבחינת דביקות ואהבה עצומה בבחי' שלהבתיה – היא מחוייבת ורצויה ביותר אצל עובדי ה' מאהבה, דייקא נמי דכתיב 'שויתי הויה' מידת הרחמים ואהבה (ולא שִוִיתִי אלקים, מידת הדין).

וזה בחי' "זה אלי ואנוהו" וגו'. שלכאורה הדבר תמוה, מה שייך לומר 'זה  א-לי', הרי מילת 'זה' בכל מקום הוא כמראה באצבע על דבר שנמצא מול עיניו, וכידוע, ומה שייך זה אצלו יתברך, הרי כתיב כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ).

אלא שידיעת והרגשת נוכחותו יתברך בחייו, צריכה להיות כה ברורה בלבו ובמוחו, ולהיות כל כך מוחשית, עד שיוכל לומר תמיד בפה מלא "זה א-לי". וכפי דרגתו בהרגשת "זה  א-לי", כך ישתדל יותר ויותר ב"ואנוהו..וארוממנהו". כי ארוממנהו ואנוהו שניהם לשונות של כיבוד להקב"ה (וכמ"ש הרשב"ם).

והנה אמרו חז"ל (שבת קלג.:) תניא זה א-לי ואנוהו. התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכן בשיראין נאים, ובמסכת סופרים (פ"ג הי"ג) מוסיף מזוזה נאה. ובמדרש לעולם (בבהמ"ד ח"ג 272) מוסיף בטלית נאה. ובמנורת המאור (אלנקוה ח"ד ע' 502) גורס "ובאתרוג נאה" .

כללו של דבר שמחמת אהבת ה' ויראת ה' צריך האדם ליפות מה יותר מצוות ה' (כפי יכולתו, וכלשון חז"ל "ממה שחננך התנאה לפניו") וכל מה שקשור לעבודתו יתברך, וכגון הא דאמרו (ברכות נא.) תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף וכו' ובענין עיטוף לדוגמא, ישנם כמה פירושים, והמדקדק בכולם כפי יכולתו לכבוד ה' הרי זה משובח.

ובכלל הנ"ל מה שאמרו חז"ל (מכילתא-כאן) ואנוהו – אבא שאול אומר הדמה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה – תהא חנון ורחום. ר' יוסי אומר אגיד ניאותיו ושבחו כו'. רבי עקיבא אומר אדבר בנבואותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם, וכהא דאמרו חז"ל (ספרי וזאת הברכה) זה קלי ואנוהו, כשאני מודה לו הוא נאה.

וכהא דאמרו במכילתא: כשישראל עושים רצונו של מקום – שמו מתגדל בעולם. כללו של דבר כל מה שיכול ליפות לרומם ולפאר השי"ת תורתו ומצוותיו, הן במחשבה, הן בדיבור, הן במעשה יעשה. וטוב לו.

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף ויזנפלד

הקשר בין שירת הים וט"ו בשבט 

התחזקות בלימוד התורה , יציאת מצרים וגאולה ראשונה ואחרונה , פדיון נפש

ט"ו בשבט תשע"ג עברית , Shvat_English_5773