(דברים כב-כא) "ובערת הרע מקרבך". כי כל אחד יודע שהוא לא מושלם, ויש לו דברים רעים שצריך לטפל בהם ולסלק מעצמו ומגבולו.
ואפילו בדבריו ועניניו הטובים ג"כ ישנם חיידקים קטנים וקטנטנים וליכלוכים קטנים שעליו לסלק.
שכל זה הוא בבחינת "ובערת הרע מקרבך".
ובערת הרע מקרבך – אפשר רק על ידי התבודדות
וכמ"ש ספרי המוסר שהרוצה להתבונן על מעשיו שתיים הם ההתבוננויות הצריכות לו, האחת שיתבונן מהו הטוב האמיתי (לא הטוב המדומה שמציע לו היצר הרע). וירצה ויבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו (לא הרע המדומה דהיינו שהוא טוב אלא שבעיני העמי הארץ וכו', והשקפותיהם זהו רע, כגון שהם קוראים לבני תורה "פרזיטים", ולשומר עיניים ומדקדק בהלכה "קיצוני" וכיוצא בזה הרבה).
והשנית על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם בכלל הטוב, או בכלל הרע.
וזה בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.
בשעת מעשה – שלא יעשה שום מעשה בלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה.
ושלא בשעת מעשה – שיתבודד ויעשה חשבון הנפש ויבדוק במעשיו דיבוריו ומחשבותיו. לראות מה יש בהם מהרע אפילו בתוך הטוב, למען יסלק אותו, ומה מן הטוב להתמיד ולהתחזק בו.
ואם ימצא במעשיו מן הרע, יחפש עצות תחבולות ופטנטים לסלק הרע ולטהר ממנו.
וכמ"ש חז"ל (עירובין יג,ב) נוח לו לאדם שלא נברא (אפס עדיף ממינוס) ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואיכא דאמרי ימשמש במעשיו. ע"כ.
שכל זה נחוץ מאד לקיים "ובערת הרע מקרבך" הנ"ל.
ושים לב ותראה, ששני הלשונות הם אזהרות טובות ומועילות מאד. כי "הפשפוש במעשים" הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בהם הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו, אשר אינם הולכים על פי מצוות ה' וחוקיו וכל אשר ימצא מאלה יבערם מעצמו מן העולם,
אך "המשמוש במעשים" היא ההתבוננות אפילו במעשים הטובים עצמם, לראות היש בעניינם איזה פניה לא טובה שיצטרך להסירו ולבערו, עד שישאר זך ונקי. (וכמבואר כ"ז במסילת ישרים, פ"ג). כי אע"פ שהוא מתפלל, יבדוק היטב, כמה באמת מכוון בתפילתו, וכמה הוא מתלהב ודבוק בה' בתפילתו, ושמא משמיע איזה קול או עושה איזה תנועה בידו או בניענוע גופו עם פניות של כבוד ולא לשם שמים.
וכן בלימוד התורה יבדוק היטב כמה זמן מתבטל מדברי תורה סתם בזמן שהיה יכול ללמוד יותר, וכן בלימוד ישנה הבטלה סמויה, של פיטפוטים עם חברים ואיחורים לסדרים, והפסקות לשתיית כוס קפה שנלווה אליהם עוד הרבה ביטולים.
גם בלימוד עצמו, מורח הלימוד ומתעצל להעמיק להבין היטב כשיכול לעשות כן, ומבין בערך אשר אין לו ערך, ולא יגיע באמת ביגיעת התורה כדבעי, וכן כשנותן צדקה, לפעמים נותן באופן שמתבייש המקבל. ולפעמים צם ועושה עבודות להתפאר בכך, ולפעמים עושה חסד על חשבון זולתו (חבירו, אשתו וכו'). או עושה חסד להתפאר ולא לשם שמים.
ולפעמים יש במידותיו חוסר פירגון על הצלחת חבירו, ועל שפע וטובת חבירו.
ולזכות להיות נקי קדוש וטהור בשלימות צריך לעשות חשבון הנפש ולהתבודד על כך מדי יום ביומו. ולהתמסר על כך בכל הרצינות הדרושה.
ויהי רצון שנזכה לקיים "ובערת הרע בקרבך" בשלימות.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
-
-
-
-
-
-
-
-
