מי הוא זה ואיזהו שיחשוב שהשי"ת חייב לו משהו, ומגיע לו משהו. הרי כל טובתו מאת הבורא, שמשפיע עליו ברוב רחמיו. ונותן לו ג"כ זמן לתקן כל מה שעוות, ואוי לו אם ה' יבא עמו על החשבון ויתבענו על חטאיו ועוונותיו ופשעיו. ודבר זה יש צורך להחדיר במיוחד בדור הזה – שכל אחד חושב שהכל מגיע להם (לו), והם לא חייבים כלום (להשי"ת – לדקדק ולהתאמץ במצוותיו וכד')…

בעלי תשובה.

בס"ד, לכבוד…. אחדשה"ט !

אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע ואתחנן, (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור".

פרש"י: אין חנון בכל מקום אלא מתנת חינם, אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים – אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם. עד כאן לשונו.

כי מי ומה אנוש שיחשוב שמגיע לו משהו, ואפילו צדיקים גדולים ועצומים שטעו קצת בזה – לא הועיל להם, וכמ"ש חז"ל (ברכות י: ) א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו, תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב) "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך"- תלו לו בזכות עצמו שנא' (תהילים קו) "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו". חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב (מ"ב יט) "זכר נא, אשר התהלכתי לפניך והטוב בעינך עשיתי" תלו לו בזכות אחרים שנאמר (שם) "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי".

כי אוי לו לאדם מיום הדין כשבדין ידקדקו על כל דבר, ואפילו על דברים דקים שבדקים וקטנים שבקטנים ודברים נעלמים [שהוא בחר להתעלם מהם, או עלומים ממנו ממש, כגון הרוקק בפני חברו וגורם לו מיאוס, או המצער בעל חי שלא לצורך], וכמ"ש חז"ל (ע' חגיגה דף ה.).

ומי הוא זה ואיזהו שיחשוב שהשי"ת עוד חייב לו משהו, ומגיע לו משהו. הרי כל טובתו מאת הבורא, שמשפיע עליו ברוב רחמיו. ונותן לו ג"כ זמן לתקן כל מה שעוות, ואוי לו אם ה' יבא עמו על החשבון ויתבענו על חטאיו ועוונותיו ופשעיו.

ודבר זה יש צורך להחדיר במיוחד בדור הזה שברוך השם – שכל אחד חושב שהכל מגיע להם (לו), והם לא חייבים כלום.

קירוב רחוקים ובעלי תשובה.

ואפילו שיש בדורינו ברוך השם תנועה גדולה של קירוב רחוקים ו"בעלי תשובה" שעברו על כל התורה, מרגישים מצויין, וחושבים שה' חייב להם תודה על שהם "חזרו בתשובה".

ויש אשר בתקופה מסויימת רודף את עצמו על מה שעבר, ונכשל כמו שכל אחד יודע ריבוי עוונותיו ופשעיו ונגעי לבבו [וגם זה לא טוב! לרדוף את עצמו ולהיכנס לדיכאון ועצבות, המשתק כל עבודת ה' ומפילו ממנה ומרחיקו מעבודת ה', ומהשי"ת ותורתו וצדיקיו, כי יש בעלי תשובה שכל הזמן חושבים על רוב פשעים שעשו, וזה מבלבל אותם ורודף אותם מאד מאד, ומזיק להם מאד מאד שנופלים לייאוש ודכאון וכנ"ל].

אבל בעניין הבעלי תשובה הנ"ל אחרי תקופה מסויימת מגביהים לבם, וחושבים את עצמם לצדיקים גדולים, וגם הרבה יותר משומרי תורה ומצוות החרדים לדבר ה' מבטן ולידה, ומקפידים על כבודם שלא מכבדים אותם מספיק _ כן כן! רוצים כבוד!! ולא סתם קצת כבוד, אלא הרבה מאד, שלדעתם מגיע להם. ואח"כ גם שונאים את החרדים מלידה ומחפשים עילות ועלילות לשנוא אחיהם הטובים מהם.

לא אמרתי שהחרדים מלידה (הנקראים משום מה לגנאי, בלשון העולם גולם "דוסים") – מושלמים, לא ולא,

אבל החרדים הנ"ל כמו שהם – כבר מושכים את העגלה העמוסה, ואת שרשרת הדורות ואת שלשלת הזהב של היהדות במשך למעלה משלושת אלפים שנה,

מה שאין כן בעלי תשובה שיש להם רעיונות מעניינים ומשונים, והם מסוכנים להחליט על עצמם ועל התלויים בהם, ויום יום יוצאים תקלות מתחת ידם, ואין להם קבלות על כלום, והם לא יודעים מה יהיה עם נכדיהם, ואפילו עם עצמם לא בטוחים, אם כן מאין הגאוה הטפשית הנ"ל לחשוב שהם מבינים ! ושמגיע להם !

ואם אכן יש להם קצת מעשים טובים שהספיקו לאסוף (ובגלל זה הם מתגאים), אם יבדקו היטב יראו היטב שמעשיהם הטובים – אין בהם מתום ושלימות והם מלאי חורים וחסרונות, וק"ו שקופה גדולה של שרצים הם סוחבים, וגם איפה כל השנים החסרים ומלאי פגמים.

ולמה לא ילמדו מוסר השכל מרש"י הלזה שבפרשת השבוע ואתחנן כנ"ל.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.