בלי שמחה אי אפשר לחיות | פרשת תולדות
(בראשית כה-יט) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק".
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, סי' כד). כי בלי שמחה אי אפשר לחיות, לא בגשמיות ולא ברוחניות, כי בלי שמחה אלא בדאגות ועצבות המוח לא מתפקד כראוי, ולפעמים גם לא מסוגל לתפקד כלל, ואם מתפקד אזי התיפקוד משובש ומסוכן. ואם תפקוד המוח משובש – אזי התפקוד של כל מעשיו הם משובשים.
והעצבות – מרחיק את האדם מהשי"ת והשמחה – מקרבת את האדם להשי"ת ולתורתו הקדושה ולצדיקי אמת.
וזה לשון רבינו הקדוש ז"ל (שם) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, וכל החולאת הבאים על האדם כולם באים רק מקילקול השמחה.
וגם חכמי הרופאים האריכו בזה שכל החולאת – ע"י מרה שחורה ועצבות, והשמחה היא רפואה גדולה, ולעתיד ע"י השמחה (כי לעתיד תתגדל השמחה מאד) יתתקן כל המחלות.
והכלל שצריך להתגבר מאד בכל הכוחות להיות "אך שמח תמיד", כי טבע האדם – למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה שיוכל, ואפילו במילי דשטותא, אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזה שעה,
וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו בהתבודדות לפניו יתברך, אבל כל היום כולו – צריך להיות בשמחה, כי מלב נשבר בקל יכולים לבוא למרה שחורה, יותר מאשר יכולים להכשל ע"י שמחה ח"ו, לבוא לאיזה הוללות ח"ו, ע"כ צריך להיות בשמחה תמיד.
ועוד איתא בדברי רבינו הקדוש (ליקו"מ ח"ב סי' י') שמה שהעולם רחוקים מהשי"ת ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם יישוב הדעת, והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב מהו התכלית מכל התאוות ומכל עניני העוה"ז, ואז ישוב אל ה',
אך דע שע"י מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, וע"כ קשה לו ליישב דעתו, רק ע"י השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו ויוכל ליישב דעתו.
כי שמחה הוא עולם החירות, בבחי' (ישעיה נה) כי בשמחה תצאו, שע"י השמחה נעשין בן חורין, ויוצאין מן הגלות. ולבוא לשמחה הוא ע"י מה שמוציא בעצמו איזה נקודה טובה עכ"פ, ויש לו לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל "שלא עשני גוי", וכמו שאנו אומרים "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו".
וזה בחי' מה דאיתא בזוה"ק (מדרש הנעלם פ' תולדות, דף קלה,א) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם".
אלו הם תולדות [יצחק, דהיינו] תולדות השמחה והשחוק שיהא בעולם לעתיד לבוא, וישיגו את בוראם וייהנו מזיו השכינה, וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. והשמחה היא בן אברהם. עיי"ש.
ואנן בדידן נפרש בן אברהם שאברהם הוא מידת החסד, כלומר שבעשיית החסד זוכה אדם לשמחה בחי' יצחק (שמחה) בן אברהם (חסד), כי מעשה חסד שאדם עושה מביא לו סיפוק ושמחה עצומה שזכה לעזור ולעשות חסד עם יהודי.
וזה בחי' ג"כ משתלב עם משה רבינו ז"ל שלבא לשמחה הוא ע"י שמוציא בעצמו איזה נקודה טובה, כי עשיית החסד – בודאי נקודה טובה היא, אלא שכל נקודה טובה באשר היא משמחת, ואילו חסד משמח באופן ישיר וטבעי בכפלי כפליים.
וענין הנקודה טובה המביא שמחה מוזכר בחז"ל (ברכות ט:) וז"ל אמר ליה רבי עלאה לעולא, כי עיילת להתם, שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורא, דאדם גדול הוא ושמח במצוות, זימנא חדא סמך גאולה לתפילה, ולא פסיק חוזא מפומיה כוליה יומא.
ויהי רצון שנזכה להיות בשמחה וביישוב הדעת תמיד.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר