בא
ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א.
לכבוד… אחדשה"ט!
בעזרת השי"ת אכתוב כמה פנינים על פרשת בא.
עד מתי מאנת לענות מפני
ניתן להוריד להדפיס ולהפיץ למען זיכוי הרבים – להורדת העלון בקובץ PDF לחץ בקישורית
פרשת בא | 40 יום לפני פורים צועקים הצילני מקליפת עמלק
וזהו "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, ויבא משה ואהרן אל פרעה, ויאמרו אליו כה אמר ה' עד מתי מאנת לענות מפני". (שמות י א, ג)
ידועים דברי רבינו ז"ל שאמר "ספר המוסר שלי הוא התנ"ך", ומוהרנ"ת ז"ל האריך בזה ואמר, שצעקת כל נביא ונבואתו סובבת לנפשות ישראל גם עתה. (רבי אברהם ברבי נחמן ז"ל שיחות וסיפורים כא).
ובודאי שספר התורה, דבר ה' ממש שהוא ספר מוסר, ויש בו התעוררות הנוגעים לכל אחד ואחד גם עכשיו. ולא בחינם נכתבו הסיפורים בתורה [וגם הרי אין התנ"ך ספר היסטוריה ח"ו כמושגים של אנשי הרחוב והאקדמיה].
וגם ידוע מגדולי בעלי המוסר שכל הדמויות שהוזכרו בתנ"ך אפילו השליליות כגון פרעה, בלעם, ועמלק והמן וכו', הוא משום שאצל כל אדם מתחבא לפעמים בלעם קטן, ועמלקי קטן וכו', ולענינינו "פרעה קטן".
נמצא לפ"ז שדבר ה' וקריאת ה' "עד מתי מאנת לענות מפני" – היא קריאה ניצחית הנוגעת לכל אחד מאתנו. כי כל אחד מאתנו יודע שיש לו חסרונות (ורחוק הוא מהשלימות הנרצית), והוא מלא פגמים, ויש לו מספיק בעיות של מידות רעות, והתאות כרוכות וקשורות בו, ואינם עוזבות אותו, והוא לא עוזב אותם, והרבה מחשבות והשקפות, ודיבורים ומעשים שבו ושלו – אינם לרצון ה', והרבה תחומים בתורה ועבודת ה' רחוקים ממנו, ויודע שצריך לעשות יותר, ויודע שצריך להשתנות [זה עידן ועידנים], ואעפ"כ הדברים לא זזים ולא משתנה..,
ובכל יום יוצאת בת קול מן השמים המכרזת "עד מתי מאנת לענות מפני", למה אתה מתנהג כאילו ח"ו לית דין ולית דיין, וכי איני רואה אותך, וכי לא תצטרך לתת דין וחשבון ביום הדין הגדול, וכי אתה רוצה שמידת הדין ח"ו תנער ותזעזע אותך!!
ובת קול זו מצטרפת לאחיותיה, וכמו שאמרו חז"ל (אבות ו, ב, שמות רבא מא, ט, איכ"ר ב. ועוד) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (אחרי מות, נז: נח.) אמר רבי שמעון תַּוַּוהְנָא על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למיחזי, ולבא לאשגחא, ולא ידעין, ולא שווין לבייהו לאסתכלא ברעות דמאריהון, היך ניימין ולא מתרעי משנתייהו, עד דלא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבליה ויתבע ההוא מארי דפקדונא חושבנא מנייהו, וכרוזא כל יומא קארי עלייהו, ונשמתהון אסהידת בהון בכל יומא וליליא, אורייתא ראמת קלין לכל עיבר מכרזת ואומרת (משלי א) עד מתי פתאים תאהבו פתי" (שם ט) מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, ולית מאן דירכין אודניה ולית מאן דיתער לביה. עיי"ש.
ובבחינה מסוימת חשוב כרוז "עד מתי מאנת לענות מפני" משאר הכרוזים, שהוא דבר ה' ממש וישיר ממש. ובאמת ראוי לשנן ולחזור ולשנן בכל יום ממש, דבר הכרוז הלזה בשעת ההתבודדות וחשבון הנפש, [ומדי פעם במשך היום].
ובתנאי שהתעוררות זו לא מביאה לידי עצבות, דכאון, תסכול ושיתוק, אלא מיד לאחריו מתחזק ומשתפר במשהו בכיוון הרצוי של רצון ה', ועיסוק עבודתו, הן בקום עשה, הן בשב ואל תעשה.
ויהי רצון שנזכה להטות אוזן לכרוז הנפלא הנ"ל עם שאר הכרוזים ונזכה להתעורר ולהתחזק בעבודת ה'.
