את אשר יאהב השם יוכיח – הכל לטובה

את אשר יאהב השם יוכיח – הכל לטובה

(בראשית כה-יט) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק".

מבואר בדברי רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן קמא, סי' עד) שאברהם – הוא בחינת חסד, ויצחק בחינת גבורה, פחד יצחק (בראשית לא-מב). היינו אברהם הוליד את יצחק, היינו שזה הדין הקדוש שהוא בחינת יצחק הוא נולד ונמשך מאברהם, שהוא בחינת חסד. כי באמת בזה הדין מלובש חסד גדול, מפני שהוא לטובתו כמ"ש (משלי ג-יב) כי את אשר יאהב ה' – יוכיח.

וזה בחי' (תהלים כ-ז) בגבורות – ישע ימינו, שבתוך הגבורות והדינים מלובש בהם ישע ימינו שהוא בחי' חסד, וזה (שם קיז-ב) כי גבר עלינו חסדו, היינו שהגבורות הם חסדים באמת, כדי שיתקרב עי"ז יותר להשי"ת [וכמ"ש חז"ל ברכות ס: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכמו שנפסק בשו"ע או"ח (סי' רל-ה) לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד", וראה ועיין בכל ספר איוב מתחילת ועד סופו, ובפרט תחילתו וסופו דייקא].

אבל צריך כל אחד להמתיקם, כי הדינים – הוא מבחי' מוחין דקטנות, ועיקר ההמתקה הוא ע"י חכמה, מוחין דגדלות,

וזה שפרש"י אלה תולדות יצחק – יעקב ועשו. פירוש כי המתקת הדין של יצחק הוא ע"י יעקב בחי' החכמה, כמ"ש (בראשית כז-לז) ויעקבני, ותירגם אונקלוס וחכמני, בחי' חכמה ועסק וידיעת התורה, ועשו – הוא הסיגים והפסולת, המשתלשלים, ויורדים מבחינת הדין.

כי אכן עסק התורה הקדושה ממתיקה כל הדינים, בבחי' מ"ש חז"ל (אבות פ"ג-מ"ה) כל המקבל עול תורה – מעבירים הימנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ואמרו (ברכות ה:) כל העוסק בתורה וגמ"ח מוחלים לו על כל עוונותיו.

ואמרו (שם יד.) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן – אין מבשרין אותו בשורות רעות.

ואמרו (עירובין נד.) חש בראשו – יעסוק בתורה,
חש בגרונו – יעסוק בתורה,
חש במעיו – יעסוק בתורה,
חש בעצמותיו – יעסוק בתורה,
חש בכל גופו – יעסוק בתורה.

ואמרו (יומא עב:) זאת התורה אשר שם (סם) משה, זכה – נעשית לו סם חיים.
ואמרו (ר"ה מי.) לכן נשבעתי לבית עלי, אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה (ש"א ג), אמר רבא בזבח ובמנחה – אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה.
ואמרו (ירושלמי ר"ה סד ה"ה) כיון שקיבלתם עול תורה – מעלה אני עליכם, כאילו לא חטאתם מימיכם.

וזה בחי' (חגיגה יב:) כל העוסק בתורה בלילה – הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום.
וזה בחי' (כתובות קיא:) כל המשתמש באור תורה – אור תורה מחייהו.
וזה בחי' (סוטה כא.) תלה הכתוב את התורה באור – לומר לך: מה אור – מגין לעולם, אף תורה – מגינה לעולם,

ואמרו (שם) תורה, בין בעידנא דעסיק בה, בין בעידנא דלא עסיק בה – מגנא ומצלא.
ואמרו (שם מט.) כל ת"ח שעוסק בתורה מתוך הדחק – תפילתו נשמעת.
ואמרו (קhדושין ל.) ושמתם (דברים יא ח:) סם תם, נמשלה תורה כסם חיים.
ואמרו (ב"מ פה.) כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפי' הקב"ה גוזר גזירה – מבטלה בשבילו.
ואמרו (סנהדרין צד:) לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל האחרונים שהכבידו עליהם עול תורה – ראויין הללו לעשות להם נס,
ואמרו (שם צח:) מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה וגמ"ח.
ואמרו (ערכין טו:) מה תקנתו של מספר לשון הרע? אם ת"ח יעסוק בתורה. ואיתא בזוה"ק פ' ויחי (דף רמב:) כד אינון זכאי קשוט משתדלי באורייתא כל אינון תוקפין דשאר עמין, וכל חולין דלהון אתכפיין ולא שלטין בעלמא.

ובזוה"ק פ' אמור (דף צח:) אינון דמשתדלי באורייתא, עלייהו כתיב (תהלים צא-יד) כי בי חשק – ואפלטהו וגו' אחלצהו. ובזוה"ק פ' יתרו (פג:) מאן דישתדל באורייתא אשתזיב מאשה דגיהנם ומחשוכא דמחשכין עמין לישראל. ובזוה"ק פ' תרומה (דף קסה:) כל מאן דאשתדל באורייתא אשתזיב מכל עונשין בישין, דלא יכלין לשלטאה עליה.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
ישיבת נצח מאיר – ירושלים

להורדה והדפסה עלוון לשבת פרשת תולדות