אתה חושב את עצמך חכם? אולי לכן לא הולך לך…

וזהו (דברים כט-יז וכו') "פן יש בכם איש או אשה או משפחה, אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו.. פן יש בכם פורה ראש ולענה.. כי בשרירות לבי אלך.. לא יאבה ה' סלוח לו". פרש"י 'בשרירות לבו' במראית לבו, כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד-יז) כלומר מה שלבי רואה. ע"כ.

היינו אדם דעתן שרואה בלבו ומבין במוחו מה שמבין, והכל שיבושי דעות והשקפות נגד התורה, אבל הוא חושב ובטוח שמבין הכי טוב מכולם, יותר מרבותיו ורבותינו הקדושים, וחושב ומדבר ועושה ההיפך ואזיל בתר איפכא, וחושב את עצמו חכם מחוכם וכולם טיפשים וטועים לעומתו, והוא חצוף ועז פנים ועז נפש ואפיקורס, וכמ"ש חז"ל (סנהדרין צט.) עה"פ (במדבר טו) כי דבר ה' בזה – זה אפיקורס. דבר אחר כי דבר ה' בזה – זה המגלה פנים בתורה, ואמרו (שם.) אפיקורס, כגון הני דאמרין מאי אהנו לן רבנן.

ואמרו (אבות דרבי נתן פ"ב) עה"פ (משלי ה-ח) הרחק מעליה דרכך – זו אפיקורסות, שא"ל לאדם אל תלך בין האפיקורסים, ואל תכנס לשם שמא תכשל בם. ואמרו חז"ל (סנהדרין קי.) אמר רבי חסדא, כל החולק על רבו, כחולק על השכינה שנאמר (במדבר כו) בהצותם על ה',  א"ר חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנאמר (שם כ) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'.

א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר (שמות טז) לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר (במדבר כא) וידבר העם באלקים ובמשה. וכל הנאמר במאמר זה נפסק להלכה בשו"ע (יורה דעה סי' רמב) וז"ל (ס"א) חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו, (ס"ב) כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכל העושה מריבה עם רבו – כעושה עם השכינה, וכל המתרעם עליו – כאילו מתרעם על השכינה, וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה (ומ"ש בס"ג, היינו שאפילו זה בכלל, וק"ו חולק כפשוטו).

ועיי"ש בהמשך בסוף סעיף כ שכתב וז"ל וכל תלמיד שמזלזל בדבר מכל כבוד רבו – גורם לשכינה שתסתלק מישראל. וע"ע בסי' רמ"ג ס"ו שהמבזהו – אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל (במדבר טו-לא) כי דבר ה' בזה.

והנה יש כאלה שכשאומרים לו ומעירים לו בעדינות שהוא "דעתן" היינו שסומך ומתעקש על דעתו המשובשת והולך לפיה למעשה בכל הכח ופוסל כל דעה אחרת כולל דעת רבו, הוא שמח מאד עם התואר "דעתן" ורואה בזה תעודת כבוד ומדליה לענוד, ולא כן הוא אלא 'דעתן' כינוי לאפיקורס משובש, בענינינו, ובושה וחרפה וטיפשות ותעודת עניות בה, אלא שגאותו שחקים.

וכמו בימי משה רבינו התופעה היתה אצל ערב רב, שבשרשם באו מזוהמא נוראית, והביאו אתם השקפות לא מבית מדרש אלא מפח הזבל, כך כיום לפעמים תופעה זו בעיקר אצל בע"ת שאחרי תקופה חושבים שהם כבר יודעים ומבינים הכל יותר טוב, ועדיין סוחבים במוחם ולבם זוהמא קשה ומוחם פגום, אבל הם במקום ללמוד ולקבל עצות, כבר מלמדים ונותנים עצות ומורים את מוריהם ומשה רבינו היה צריך להתמודד באופן קבוע ותמידי עם דעתנים שכאלה,

פוק חזי בהרבה מאד פסוקים מפורשים ופרשיות שלימות, ועוד יותר מבואר הענין בחזלי"ם הרבים המפוזרים אשר עליהם. ואכמ"ל.

ויהי רצון שנזכה לבטל את דעתינו מפני דעת רבותינו הקדושים שבכל הדורות, ובפרט שנזכה לבטל את דעתינו מפני דעת רבינו הקדוש הננמ"ח זצ"ל, אמן. 

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר