אשירה לה'
ואני אשיר עוזך. (תהילים)
(מתוך ספר פי' על התיקון הכללי ישיבת ברסלב "נצח מאיר").
היינו כשבעזרתך ה´ אושע [תבוא לי הישועה] — אזי אשירה, זהו פשוטו.
ולי נראה – שבכל אופן אמר המשורר 'ואני אשיר', בין אם תקבל תפילתי ואושע, בין לא ח"ו.
וצריך הסבר למה? אם עובר עלי ייסורים וקשה לי, למה אשיר על כל הדינים שעלי?
אלא יש לומר, כי בודאי הנני סומך עליך ה´ שאינך עושה שום עוול ! והכל אתה עושה לטובתי הניצחית !
בין אם אני מבין בין אם לא אני אשיר ואודה לך – כי אני בטוח שהכל לטובה, ולטובתי הנצחית לזכך אותי או לנקות אותי מעוון וכו'.
וארנן לבוקר חסדך. יש לפרש כפשוטו שבבוקר יש יישוב הדעת [לפני שמתחילים את העבודה ושאר טירדות הפרנסה והעולם, זהו זמן שהמוחין חזקים ורעננים], ואז ממילא מודים ומשבחים ושרים לפני ה´.
ועל כן יש לפרש "בבוקר" הם שעת החסדים והישועות- וזמן טוב להודות ולהתפלל לפני ה'.
כי היית משגב ומשען לי, ומנוס ביום צר לי. הן בגוף הן בנפש, הן כשאני רואה ומבין שהוא כך, הן כשלא רואה ומבין — מ"מ בוַדַאִי לנשמתי היית מנוס ומשגב.
בברכת התורה ולומדיה חסידי ברסלב – ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
