אלוקים בקודש דרכיך

אלקים בקודש דרכך. (תהלים עז, יד)

המפרשים פירשו לענין הנקמה בגוים, שכך מידתו יתברך [ע"י הדין והפורענות שה' עושה ברשעים – זהו דרכיך ומידתך, מי א-ל גדול כאלוקים אשר הכוח בידו להנקם מאויביו (ואין מי שיעכב וימנע ממנו להושיענו)].

ויש לפרש לענין ההתחזקות, דהיינו מכיון שמוטל עלינו להדבק במידותיו יתברך, והשי"ת קדוש, ע"כ גם עלי ללכת בדרכיו ולהיות קדוש, ולהתקדש בכל עניני מעשי ומחשבותי.

וזה חלק מקבלות שקיבל המשורר, והמשך למה שקיבל בפסוק הקודם להגות ולהשיח בנפלאות ה´ כמ"ש אזכור מעללי י-ה… והגיתי בכל פעלך, ובעלילותיך אשיחה…

ולפ"ז מה שכתוב בהמשך הפסוק מי א-ל גדול כאלקים. דהיינו לענין להדבק במידותיו, ולהיות בגדלות, כעין השי"ת, ולא לענין הגאוה והכבוד ח"ו, אלא לענין "גדלות האדם" כנודע מספרי רבינו (רבי נחמן מברסלב) ז"ל בלקוטי הלכות בכמה מקומות, ומשיטת סלבודקה.

דהיינו שמכיון שאנחנו שגרירי ה´ בעולם, ובני מלכים אנחנו, אין יאה להתנהג כפחותים, אלא כבוד שמים הוא להתנהג כשגרירי ה´ המכובדים, ולא כמי שמטפח באשפתות, וכאחד הריקים שמסתובב ברחוב.

[וזה נוגע גם ללבוש ומראה – שיהו מסודרים ונקיים ולא כמו המופשטים מן העולם ההולכים בבגדים צואים ומלוכלכים ומחללים שם שמים בך ובחושבם שהם מופשטים ופרושים מן העולם הזה (כגון מקלחת !)].

(תיקון הכללי)