איסור כתובת קעקע

איסור כתובת קעקע. דברי פתיחה והערת המחבר :

המאמר דלקמן על כתובת קעקע (קעקועים, הנקרא בימינו פירסינג) נכתב על מנת לחזק את הידיעה וההבנה והחשיבות מבחינת מעלתו הרוחנית של קדושת הגוף של איש הישראלי, באשר הוא שם הוא יהודי, וגופו קדוש בקדושת היהדות, המושרשת מאבות אבותיו, במעלה רוחנית מזוככת ונקיה מתאות ומידות רעות, להבדיל מזוהמת הנחש האחוז בגופם של שאר אומות העולם.

ואין במאמר זה לראות פסק הלכה כל שהוא, על מנת לדעת מה יש לעשות למי שכבר חקוק בגופו כתובת קעקע יש להיוועץ עם מורי הוראה ופוסקים לדעת מה לעשות ואיך לתקן על הצד הטוב ביותר.

קעקועים (פירסינג)

כמה מילים על כתובת קעקע מתוך ליקוטי הלכות (יורה דעה הלכות ריבית הל' ה', אות נ – נא)

[אומר רבי נתן: העניין של הכתב שהעולם דואג להנציח כל דבריהם וכל עסק וחוזה שהוא בכתב,] כִּי הַכְּתָב הוּא בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת וְלִדְחוֹת הַשֶּׁקֶר, הַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ [שמישהו יטען וינסה לרמות דהיינו] שִׁנּוּי וְשֶׁקֶר – כּוֹתְבִין כְּתָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל הַשַּׁקְרָן לְשַׁנּוֹת עוֹד וְלוֹמַר שֶׁקֶר [שסותר את הכתוב ואת החתום המונצח על הכתב], אֲבָל בֶּאֱמֶת נֶגֶד הָרַמַּאי וְהַשַּׁקְרָן – גַּם כְּתָב לֹא מוֹעִיל, כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ [שמי שהוא שקרן בשורשו והוא משקר ללא בושה – גם את הכתוב הוא משנה לומר ולהסביר הפוך מן הכתוב ויסביר בפלפולים וסיבובים לכיוון השקרים שלו, ויטען שזה בעצם האמת הכתוב] .

שקר

כִּי הָרַמַּאי וְהַשַּׁקְרָן יָכוֹל לְהַחֲלִיף עֲשֶֹרֶת מוֹנִים אֲפִלּוּ נֶגֶד הַכְּתָב, כִּי טוֹעֵן טַעֲנַת שֶׁל שֶׁקֶר וְרַמָּאוּת וְאוֹמֵר שֶׁכָּךְ הָיָה כַּוָּנַת הַכּוֹתֵב

וְזֶה בְּחִינַת "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֵּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר".., וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל "הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת וְכוּ' ".

וְעַל כֵּן תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה נִתְּנָה [בשני בחינות] בִּכְתָב [תורת משה רבינו] וּבְעַל פֶּה [משניות וגמרא שנמסרו מפה לאוזן בעל פה מרב לתלמיד], שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב – זֶה בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת "כָּתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת".

קודים של התורה

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְבַד אֵין יְכוֹלִין לֵידַע אֲמִתַּת הַתּוֹרָה [כי הרי היא כתובה בקודים ומוצפנת], כִּי בְּהַתּוֹרָה אֵין מְבֹאָר שׁוּם דִּינֵי הַמִּצְוָה, וְאֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וְכוּ', וּשְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה.., כִּי אִם עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה [כי צריך שהבסיס יהי' אמונה בה' ובחכמים המסבירים את דרכי ושיטת ההצפנה של הלימוד], בִּבְחִינַת "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי", הַיְנוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בְּהַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים [הצדיקי אמת ששברו את תאותם ומידותיהם הרעות והגיעו לביטול גמור לרצון ה' ותורתו, ללא נגיעות ורצונות לתאוה ומידה רעה כל שהיא] כְּפִי מַה שֶׁבֵּאֲרוּ לָנוּ כָּל דִּינֵי וְדַרְכֵי הַתּוֹרָה.

כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הָאֱמֶת הַמֻּטְעֶה – שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשַּׁקְרָנִים שֶׁבָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת כָּל שֶׁקֶר שֶׁאֵין בּוֹ אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ אֵינוֹ מִתְקַיֵּם וְכוּ'. עִקַּר אֲחִיזָתוֹ הוּא מִבְּחִינַת כְּתָב, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְשַׁנּוֹת עוֹד, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִכְתַּב הַכֹּל בִּכְתָב.

שקר העמים

אֲבָל מִשָּׁם כָּל שִׁקְרֵיהֶם, כִּי מְשַׁנִּים כַּמָּה שִׁנּוּיִים וְאוֹמְרִים פֵּרוּשִׁים וּבֵאוּרִים בְּהַכְּתָב כִּרְצוֹנָם כְּפִי שִׁקְרֵיהֶם. וְעַל כֵּן הָעַכּוּ"ם לוֹמְדִים רַק תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי מִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת שִׁקְרֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁמְּחַלְּקִים וּמַפְרִידִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְאֵינָם מַאֲמִינִים בְּחַכְמֵי הָאֱמֶת, שֶׁהֵם חַכְמֵי הַתַּלְמוּד שֶׁבֵּאֲרוּ לָנוּ בָּאֵר הֵיטֵב כָּל הַתּוֹרָה בָּאֱמֶת, עַל כֵּן הֵם מְפָרְשִׁים הַתּוֹרָה כִּרְצוֹנָם וּמְגַלִּים פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה כַּיָּדוּעַ.

וְעַל כֵּן בְּכָל עִסְקֵי מִשְׁפְּטֵיהֶם וְדִינֵיהֶם הֵם מַחֲמִירִין מְאֹד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בִּכְתָב דַּיְקָא, וְאֵין מְקַבְּלִין שׁוּם דִּבּוּר מִגָּדוֹל וְקָטָן, לֹא מֵהַטּוֹעֵן וְלֹא מֵהַשּׁוֹפֵט, כִּי אִם בִּכְתָב דַּיְקָא, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְשַׁנּוֹת עוֹד.

אֲבָל זֶה הָאֱמֶת הוּא הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִדַּאי שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר. וְכַאֲשֶׁר רוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁמַּרְבִּין בַּכְּתָבִים וְכָל הַדִּבּוּרִים נִכְתָּבִים אַף עַל פִּי כֵן הֵם מְלֵאִים שֶׁקֶר וּמַחֲלִיפִים עֲשֶֹרֶת מוֹנִים וּמְפָרְשִׁים הַכְּתָב כִּרְצוֹנָם וְכוּ', כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה.

האמת

כִּי עִקַּר הָאֱמֶת הוּא אֶחָד לֹא הַרְבֵּה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַדָּבָר שֶׁיָּדִין הַדַּיָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַנַּ"ל.

וְהַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב וּבוֹחֵן לִבּוֹת יוֹדֵעַ מִי כַּוָּנָתוֹ בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲבָל עַל יְדֵי רִבּוּי הַכְּתָבִים אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת, אַדְּרַבָּא, מִשָּׁם אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר כְּתֹבֶת קַעֲקַע, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים הָאֱמוֹרִיִּים לִכְתֹּב וּלְקַעֲקַע בִּבְשָֹרָם אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב מֵעִנְיַן דַּרְכֵי אֱמוּנָתָם הַכּוֹזְבִיּוֹת. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְחַזֵּק הָאֱמֶת הַמֻּטְעֶה שֶׁלָּהֶם, לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם דְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁחוֹקְקִים וּמְקַעְקְעִים בִּבְשָֹרָם בִּכְתָב מֵעִנְיַן אֱמוּנָתָם.

וּבֶאֱמֶת זֶה עִקַּר הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב שֶׁלָּהֶם, כִּי אֲחִיזָתָם בִּכְתָב דַּיְקָא, שֶׁהוּא בַּעֲשִֹיָּה כַּיָּדוּעַ, שֶׁשָּׁם אֲחִיזָתָם בְּיוֹתֵר כַּיָּדוּעַ, וְעַל כֵּן הֵם חוֹקְקִים הַכְּתָב בִּבְשָֹרָם, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְשַֹר הַגּוּף שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַתַּאֲווֹת בְּחִינַת נָחָשׁ שֻׁלְטָנוּתֵיהּ עַל בִּשְֹרָא, נָחָשׁ הוּא עִקַּר הָרַמַּאי וְהַשַּׁקְרָן שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַשְּׁקָרִים וְהָרַמָּאוּת שֶׁבָּעוֹלָם בִּבְחִינַת וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וְכוּ', שֶׁהִטְעָה אֶת אָדָם וְחַוָּה וְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחֲרָיו.

וְעִקַּר שֻׁלְטָנוּתֵיהּ [עיקר השליטה של זוהמת הנחש הוא על בשר הגוף] – עַל בִּשְֹרָא, הַיְנוּ עַל בְּשַֹר הַגּוּף שֶׁשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם בְּכַמָּה רַמָּאוּת וּמְהַפֵּךְ הַשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת וְהָאֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְהַכֹּל מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַגּוּף, שֶׁמֵּחֲמַת תַּאֲוַת הַגּוּף וַהֲבָלָיו נִתְהַפֵּךְ הָאֱמֶת אֶצְלוֹ עַד שֶׁאוֹמֵר שֶׁכָּךְ הָאֱמֶת, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה קְצָת…

איסור כתובת קעקע

וְעַל כֵּן אָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה כָּל זֶה, דְּהַיְנוּ אִסּוּר כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כִּי אָסוּר לָנוּ לְהַכְנִיס אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב לְחָקְקָם וּלְקַעְקְעָם עַל בְּשַֹר הַגּוּף, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר שֶׁנֶּאֱחָז מֵרִבּוּי הָאֱמֶת יוֹתֵר מִדַּאי כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְּתָב שֶׁרוֹצִים לַחֲקֹק הָאֱמֶת בִּכְתָב וּלְחָקְקוֹ עַל בְּשַֹר הַגּוּף כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת חָקוּק בּוֹ, וְהַכֹּל שֶׁקֶר וְכָזָב, כִּי אַדְּרַבָּא, מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר כַּנַּ"ל.

כִּי עִקַּר הָאֱמֶת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב וְנֶחֱקָק בַּלֵּב בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בִּבְחִינַת "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ וְכוּ' ", אֲבָל לֹא לְחָקְקוֹ עַל בְּשַֹר הַגּוּף בְּגַשְׁמִיּוּת, כִּי זֶה בְּחִינַת רִבּוּי הָאֱמֶת יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשֶּׁקֶר כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת פָּרוּשׁ נוּקְפֵי פָּרוּשׁ כּוּזָאֵי וְכוּ'

[ת"ר (למדו חכמים במסכת סוטה פרק ג משנה ד) שבעה פרושין הן : פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש מה חובתי ואעשנה, פרוש מאהבה, פרוש מיראה. ופירש רע"ב פרוש נקפי הוא זה שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע, כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ, ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים… ופרוש קוזאי הוא מי שעושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל ויוצא ממנו דם, כלומר שמקיז דם מראשו מחמת פרישותו, ואמור שם שהרי אלו מכלי העולם, שרוצים להראות לבריות שהם חסידים ואין תוכם כברם].

שֶׁהִזְכִּירוּ רַזַ"ל שֶׁהֵרְאוּ הָאֱמֶת לַכֹּל יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשֶּׁקֶר.

כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד לֹא הַרְבֵּה. _ וְעִקָּרוֹ תָּלוּי בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁלֹּא יַטְעֶה [האדם] אֶת עַצְמוֹ [מהאמת והתכלית של העולם הזה].

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וְכוּ', וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְכוּ'. וְהָעִקָּר עַל יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת "מָה אָנוּ מַה חַיֵּינוּ מַה חַסְדֵּינוּ וְכוּ'… כִּי רֹב מַעֲשֵֹינוּ תֹּהוּ וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל לְפָנֶיךָ וְכוּ' ". כִּי רַק עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּשֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאֵין מְכַוְּנִין בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כְּלָל וְכַנַּ"ל: