אין ייאוש בעולם כלל | פרשת מצורע

ישנם הרבה מאד אנשים שנופלים ליאוש בראותם שמצבם לא טוב ואפילו רע, וחושבים שכך זה ישאר ואין תקוה לישועה, ובפרט כשמצבם נמשך ונמשך, והרי יש להם 'הוכחה' לדבריהם מזה שכמה וכמה פעמים חשבו שהמצב חולף ועוד מעט תגיע הישועה, והיא.. לא הגיעה. והם חושבים שח"ו לא תהיה להם תקומה ומתייאשים. אבל באמת לאמיתו זה עצת היצר הרע ואינו נכון כלל..,

אין ייאוש בעולם כלל | פרשת מצורע

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת מצורע

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע מצורע,

וזהו (ויקרא יד,ב,ג) "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו… והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע".

ישנם הרבה מאד אנשים שנופלים ליאוש בראותם שמצבם לא טוב ואפילו רע,

וחושבים שכך זה ישאר ואין תקוה לישועה, ובפרט כשמצבם נמשך ונמשך, והרי יש להם 'הוכחה' לדבריהם מזה שכמה וכמה פעמים חשבו שהמצב חולף ועוד מעט תגיע הישועה, והיא.. לא הגיעה.

זה קורה אצל חולים במחלות מסויימות, ואצל כאלה שמצבם הכלכלי הלא טוב נמשך עידן ועידנים, ואפילו שנים, וכן אלו התפוסים בכל מיני התמכרויות,

וכן בעולמם הרוחני כשרואים שהם רחוקים מהשי"ת, ובפרט תקופה ארוכה, וניסו כמה פעמים להתרומם ולא הלך להם – חושבים שח"ו לא תהיה להם תקומה ומתייאשים.

אבל באמת לאמיתו אינו נכון כלל, כי תמיד יש תקוה לאחריתך (ע' ירמיה לא,יז) וכתיב (תהלים קיט, צו) לכל תכלה ראיתי קץ,

וכתיב (תהלים קג-ט) לא לנצח יריב (ה' עם עמו) ולא לעולם יטור (ה' לא שומר שנאה ח"ו),

לא כחטאינו עשה לנו, ולא כעוונותינו גמל עלינו.. (אלא יסוד האמונה היא שה') הסולח לכל עווניכי הרופא לכל תחלואיכי.

[וכתיב ( ישעיה נה. יב) כי בשמחה תצאו (מהגלות וכל הצרות).].

ואכן אע"פ שעת ופגע – יקרה את כולם (קהלת ט-יא), ואמרו חז"ל (ביצה לב:) שלושה חייהן אינם חיים.. מי שיסורים מושלים בגופו. ואע"פ שעת ספוד..

(מכל מקום מגיע אחר כך) עת רקוד,

ויש ענין שנתהפך הכל לטובה כדברי רבינו ז"ל מברסלב (שיחות הר"ן).

וכשם שיש זמן שהיסורים מופיעים, גם יש זמן שהם מסתלקים,

וכל מה שה' מביא צרעת ושאר ייסורים לאדם – זה הכל לטובתו, לעוררו לחזור בתשובה ולכפר עליו, וריחוק זה הוא לקרבו להשי"ת תורתו ועבודתו.

וכבר הכריז רבינו ז"ל מברסלב וצעק בקול גדול בקולו הקדוש גיוואלד, זייט זאך ניט מייאש (אהה! אל תתיאשו), ומאד משך בתיבת געוואלד, להורות ולרמז לכל אחד לדורות עולם שלא יתיאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה.

ואיתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא, סי' ו) שמי שרוצה לשוב ולהתקרב להשי"ת צריך להיות בקי בהליכה (היינו לדעת תמיד איך ללכת ולהתנהג) באופן שלא יפול ולא ירחק אותו שום דבר בעולם בין בעליה בין בירידה,

ובכל מה שיעבור עליו יחזק את עצמו שקורין "דער האלטן זיך", ויקיים (תהלים קלט-ח) אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך. וכדברי המשורר "ממך אליך אברח".

ומבואר עוד בסימן י', שעיקר גדולתו של הקב"ה היא שגם הרחוקים ממנו יתברך מאד מאד, מאד מאד, גם הם יתקרבו לעבודתו, ובזה נתייקר ונתעלה שמו יתברך למעלה ולמטה.

על כן אין לאדם ליָאֵש עצמו מלהתקרב לעבודת ה', מחמת שנתרחק מאד מהשם יתברך על ידי חטאיו המרובים, אף שהרבה לעשות רע, חס ושלום, כי אדרבא ממנו דייקא יתעלה וישתבח ויגדל כבודו יתברך ביותר.

אבל עיקר התקרבות הרחוקים, להשי"ת הוא ע"י צדיקי הדור.

שזה בחי' זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן, כמבואר בדברינו במקום אחר..

והכלל שאין שום יאוש בעולם כלל (כדברי רבינו ז"ל ליקו"מ חב, עח)

וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס:),

והמכה היא תחילת הרפואה והישועה – אם יזכה להתעורר ולשוב. ולהתקרב… והיה זה תיקונו וכפרת עוונותיו, וביני לביני עד שתגיע הרפואה, והישועה השלימה יצעק ויתחנן לפני ה', ולא יתיאש בשום אופן לא בגשמיות ולא ברוחניות.