הרב רוצים להתקרב לתורה ולחיות על פי דרכיה הנעימות, אולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו עד שלא ישאר להם רווח [זמן] להתבונן ולהסתכל ולעשות חשבון הנפש באיזה דרך הם הולכים ואיך הם מתנהגים…
אין זמן להיות בן אדם | פרשת וארא
(שמות ו-ט) "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
כל אדם נורמיטיבי יש לו פחות או יותר סדר יום קבוע ומסודר שנוהג על פיו, וגם בסוף השבוע ושבתות וימים טובים, יש לו הנהגה קבוע ומסודרת. זה עוסק בימי השבוע וימי החול בפרנסתו, וזה בלימודו ועסק התורה, וכל אחד במעגל השנה שלו חוזר חלילה.
והנה הצדיק האמת שבכל דור מדריך ומדרבן את היחיד ואת הציבור להוסיף מחול אל קודש, כפי היכולת, אשר רבה היא, ולהוסיף זמן זמנים טובא בעסק התורה והתפילה והתבודדות וחשבון הנפש, אשר דרכם אנחנו מגלים שבעצם – יש מרחב גדול להוסיף בעבודת ה' ולהשתפר בהרבה תחומים, ביראת ה' ובאהבת ה' ותורתו ועבדיו ובניו של מקום,
וכן אפילו מי שעוסק בתורה בהתמדה רבה יומם ולילה, יש לו מקום ומרחב רב להוסיף ולהשתפר בהרבה מאד תחומים, ויתכן מאד שהרבה מאד תחומים בתורה ועבודת ה', כולל עבודת המידות והתאות הוא מזניח, ואפילו מזניח מאד, ועוסק בדברים שלא נוגעים למעשה, אשר על אף חשיבותם הרבה, מכל מקום לא דוחים את הדברים הנוגעים למעשה,
ובפרט הדברים השכיחים, ובפרטי פרטיות הדברים אשר נכשל בהם ביודעים ובלא יודעים ומזניח הטיפול בהם, אשר העיסוק בהם חובה רבה וגמורה, הרבה יותר ממה שבפועל עוסק בכך,
וכמ"ש המסילת ישרים בהקדמתו וזה לשונו:
הייתכן שייגע ויעמול שיכלול בחקירות אשר לא נתחייבנו בהם, בפילפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם, ודינים אשר אינם שייכים לנו. ומה שחייבים אנו לבוראינו חובה רבה ועזבהו להרגל ונניחהו למצוות אנשים מלומדה. ע"כ.
וקל וחומר לאלו שלא כל כך עוסקים בתורה בהתמדה רבה, ומבלים ושורפים את זמנם היקר בכל מיני עיסוקים, אשר לא קשורים לעבודת ה' כלל, והלואי שלא ירחיקוהו מה' ומרצונו יתברך.
וכמו שכתוב עוד (שם פ"ב) והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המידה הזאת שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם הלעשות אם להעזב, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, נמצא שהם נופלים ברעה, בלי לראות אותה.
ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו עד שלא ישאר להם רווח [זמן] להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה-ט) תכבד העבודה על האנשים, שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח [זמן] כלל, לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, בכח התמדת העבודה הבלתי פוסקת, הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי א,ה-ז) שימו לבככם על דרכיכם.
וחכמים ז"ל אמרו (מועד קטן ה.) כל השם אורחותיו בעוה"ז, זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה.
וזה בחינת "ולא שמעו אל משה" היינו שבפועל לא עשו כדברי הצדיק האמת, אע"פ שרבים מהם הבינו את צדקת דבריו והדרכתו, וכל זה "מקוצר רוח ומעבודה קשה", כי כל כך היו עסוקים בעיסוקיהם היומיומיים והרגלי החיים, עד שחשבו שאין להם מקום זמן, לעשות ולשמוע דבריו.
ויהי רצון שנפנה זמן, אפילו בכח, לעשות הדברים הנכונים על פי רצון ה' שהוא רצון משה רבינו צדיקו.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר