איה אלוקיך

היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה. (תהלים מב)

היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה. אשרי מי שזוכה להתפלל לה´ מתוך דמעות,

שהרי שערי דמעות לא ננעלו (בבא מציעא נט, א),

ובפרט מי שזוכה לכך באופן קבוע, והוא לחם חוקו !

באמור אלי כל היום "איה אלוקיך". זו טעות והתרסת הגוים והרשעים עד עצם היום הזה.

ויש כאן רמז ובקשה מה´ שכביכול ירחם על עצמו ועל חילול ה´ הגדול והנורא,

מכח הטענה "יקומו ויעזרוכם — אלקיכם", והיכן הוא, שמפקיר אתכם ח"ו.

אלה אזכרה, ואשפכה עלי נפשי. יש ענייני נוסטלגיה,

ויש עניינים חשובים, שבמשך היום (בכל יום) האדם נזכר בהם,

וצריך להיות איש חיל לתפוס את הענין שנזכר בו, ולעשות רצון ה´ בו,

כגון אם נזכר באיזה חטא ופגם — יתעורר לתשובה על כך, ואל יתן לענין להתחמק.

וכן כשמתעורר לעבודת ה´ או מתלהב מדבר — אל יתן לדבר להתחמק,

בבחי´ "אלה אזכרה — ואשפכה עלי נפשי".

מתוך הספר "שי למורא" על התיקון הכללי

 עיצות מעשיות על פי תורתו של רבינו נחמן מברסלב