אורחות חיים

אורחות חיים – לרבינו הרא"ש

הקדמה (על פי דעת רבינו נחמן מברסלב) :

ידוע שעל סמך הפסוק אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח (תהילים קיח, כז) שאומרים בהלל – תקנו "איסרו חג", דהיינו קישרו את החג ואל תיתנו לו ללכת, כלומר קשה עלינו להיפרד מהחג ואילו היה בידינו לא היינו נותנים לו ללכת, ואכן השי"ת יודע שכן הוא ממש קשה להיפרד מהחג, כ"כ הרבה קדושה, כ"כ הרבה שמחה, ובמיוחד ישיבת הסוכה שהיא בחינת התבודדות ומזכרת שהכל ארעי, כל חיינו בעוה"ז ארעית, וצריך שבוע שלם להפנים הלימוד הקדוש "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי".

ואע"פ שזכינו (מי שזכה) להפנים הלימוד הקדוש הזה – צריך בשנה הבאה שוב לרענן הזיכרון ושוב להפנים, כי ה"עולם" נקרא כן ע"ש ההעלם כידוע, כי העלמה רבה מאוד כולל יסודות בסיסיים וחשובים ביותר של יהדותינו ונצחיותינו, העולם הזה משכיח אותם ובולע את יושביו בהבליו, ואע"פ שכולם יודעים שהבל הבלים הכל הבל, אעפ"כ אצל רוב העולם ההיסח הדעת המסוכן הלזה גובר ומשכיח, והוה מה דהוה אצל כל אחד, ורק זעירין אינון דדכרין ומפנימים בידיעה ומעשה שאכן כל העולם הזה וכל שבעים שמונים שנותינו, הכל הבל, והכל כצל עובר, ופה אנו בדירת ארעי.

יהי רצון שאנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וכל חבורותינו נזכה להיות מהזעירין הנ"ל שמכלכלים את מעשיהם ע"פ הנ"ל.

יקירי אשמח מאוד אם תתרגל לקרוא כל יום (ניתן לקרוא גם הכל בב"א או בשבת לפני האשה והמשפחה בשולחן) אפילו במחשבה את הקונטרס הנפלא "אורחות חיים" לרבינו אשר ב"ר יחיאל, הוא הרא"ש אבי הטור, כפי שמחולק לז' ימי השבוע והוא קונטרס נפלא מאוד, מועט המחזיק את המרובה, כללי ברזל המועילים מאוד לעבודת ה', ונסה וראה שלא לוקח כ"א שלוש דקות בלבד, וכבר הודפס באותיות גדולות ומנוקדות המאירות עיניים ומשמחות הלב, ואני בצעירותי הייתי רגיל מאוד בקריאת הנ"ל והביא לי תועלת עצומה לגוף ולנפש.

ואע"פ שגם דבריו צריכים פירוש בכמה מקומות ומה גם שהוא מן הקדמונים שכל דבריהם צריכים להתעמק בהם, מ"מ כל דבריו אמת והפירוש לא מן הנמנע להתעמק ולגלות המרגליות או לברר אצל המביני מדע וככל דברי תורתינו הקדושה, וכבר אמרו חז"ל (אבות ב, ו) "לא הביישן למד", ויש להתרגל לברר כל הספיקות וכל דבר בלתי מובן ואסור להתעצל ולהרפות בדבר, וכמ"ש חז"ל (ברכות סג:) על פסוק "אם נבלת- בהתנשא, ואם זמות- יד לפה" (משלי ל, לב) לענין הנ"ל, וכידוע. וטוב שיהיה אתך פנקס קטן לרשום שם הדברים שצריכים לשאול ולברר.

 ויהי רצון שנזכה למוחין זכים וצחים – בברכת  התורה

 

כשאדם מתעורר ורוצה ליכנס לעבודת ה', חשוב מאד שיזכור ויפנים חמישה כללי ברזל, המוזכרים בדברי רבינו ז"ל (בליקוטי מוהר"ן ח"א ערב; ח"ב  מח) ג' מהם הם בקום ועשה, וב' בשב ואל תעשה, (ג' מצוות עשה וב' מצוות לא תעשה).

עשה א' "היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צה), שזה כלל גדול בעבודת השם שלא ישים לנגד עיניו כ"א אותו היום ואותה השעה. כי כשרוצים ליכנס בעבודת ה' נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, וא"א לשאת משא כבד כזה, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום – לא יהיה לו משא כלל, כי אין לאדם בעולמו כ"א אותה שעה שעומד ונמצא בה, ויחשוב שאין לו לעבוד כ"א שעה זו, ושעה א' כל אחד יכול לעבוד את ה', [וכיוצא בזה יעץ רבינו ז"ל בענין כובד התפילה, שיחשוב שא"צ להתפלל כ"א קרבנות, ואח"כ יעשה כן בפסוקי דזמרה וכו' עד שיגמור כל התפילה], וכן הוא בלימוד ובכל הענינים.

עשה ב' צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה' לבלי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבור עליו מה. כי צריך עקשנות ומשמעת עצמית גדולה ועצומה לעמוד על מקומו אף עם עובר עליו מה שעובר ונכשל ונופל או מפילים אותו, כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים – בהכרח לעבור בהם קודם שנכנסים לשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה.

עשה ג' התחזקות ועידוד עצמי, (והיא קשורה לעשה הב' הנ"ל). ושמענו שרבינו ז"ל אמר "שאילו היה מעודד אותו אחד, יהיה מי שיהיה בעת תחילת עסקו בעבודת ה' ואומר לו: אחי חזק ואחוז עצמך (דער האלט זיך), הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך", וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה, כי השי"ת מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד מאד.

לאו א' תיכף כשאדם רוצה ליכנס בעבודתו יתברך אזי תיכף היא עבירה גדולה כשיש לו עצבות, [אמנם תמיד עבירה גדולה להיות בעצבות ומצווה גדולה להיות בשמחה, כמ"ש רבינו ז"ל לעיל (ח"ב ס' כד), אבל בעבודת ה' חמור הרבה הרבה יותר, כמ"ש בפ' כי תבוא בסיום הצ"ח קללות, כי הם באו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כח, מז), כי העצבות משתקת וממררת כל עבודת ה'], כי עצבות היא סטרא אחרא, [כי עצבות מתורגם בסופו של דבר לטענות כלפי אחרים, ולבסוף גם כלפי הבורא ית"ש, בבחי' "אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" (משלי יט, ג), והיא לא שייכת כלל לקדושה, אלא כולה לצד השני לס"א, הדוחפת את האדם חוצה מה' ותורתו ועבודתו רח"ל] והשם יתברך שונא אותה.

לאו ב' שלא ידחה עבודת ה', ולא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: "מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכח כראוי", וכיוצ"ב בשאר העבודות. כי אין לאדם כי אם אותו היום, ואותה העת שנמצא בה, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי, בבחי' "היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צה), "היום" דייקא, והבן. __ וזה בחינת מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות (פרק ב, ה) "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמה לא תפנה", כי רוב העולם הכשרים קצת חשבו בצעירותם, יגיע יום ואני אתמסר לעבודת ה', או יגיע יום ואז אעשה את העיקר עיקר והטפל טפל, ולמעשה כמעט כולם לא זכו לכך, והכל מכח הטעות הנ"ל – שדחו מיום ליום ומתקופה לתקופה והשנים חלפו… ומאומה לא נתבצע. __ וזה ג"כ קשור עם מה שאמרו חז"ל (יומא פז.) "האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לשוב" רח"ל, ואכמ"ל.

ויהי רצון שנזכה להתחזק בעבודת ה' ע"פ הדרכת רבינו ז"ל ואז טוב לנו ולדורותינו בעוה"ז ובעוה"ב. (ועיין עוד בהשמטה אחד היה אברהם)

אורחות חיים

אורחות חיים לרא"ש ליום הראשון

ואלה הדברים שיזהר בהם לסור ממוקשי מות ולאור באור החיים:

א. להתרחק מן הגאוה בתכלית הרחוק.

ב. וכן מן החניפות.

ג. וכן מן השקר והכזב.

ד. וכן מן הלצנות.

ה. וכן מן הרכילות.

ו. וכן מן הכעס.

ז. ח. שיזהר ממכשול הנדרים ומאונאת הבריות הן בממון הן בדברים ומקנאתם ומשנאתם.

ט. שלא יכנה שם לחברו, שלא יקראנו בכנוי שכינוהו אחרים, אם לא יהי' נזכר ונכבד בשמו.

י. שלא יספר לשון הרע ושלא יקבלנו.

יא. שלא ישב עם יושבי קרנות ולא בישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ.

יב. שלא יסתכל באשה שהיא אסורה לו.

יג. שלא יסיח על כוס של ברכה.

יד. שלא יספר משיתחיל ברוך שאמר עד שיסיים תפלת לחש ולא בעוד שש"ץ חוזר ומתפלל התפלה אא"כ בד"ת או בדבר מצוה או לתת שלום ולהחזיר שלום.

טו. שלא ידבר בקריאת ההלל, ולא בעוד ששליח צבור קורא בתורה.

טז. שלא יאכל פת בעלי בתים של נכרים ולא של פלטר, אלא אם כן לא יזדמן לו של ישראל.

יז. שלא יסעוד בסעודת הרשות.

יח. שלא ישיח שיחה בטלה. ויזהר ללמוד בלילה, עד שישן מתוך דברי תורה ולא מתוך שיחה בטלה.

יט. שלא יכניס עצמו בספק חשכה. ויזהיר בני ביתו על שמירת שבת. ויקדים להתפלל ערב שבת תפלת מנחה, כדי שיקבל עליו השבת מבעוד יום.

כ. כשיגיע עת תפלה משלש תפלות שביום – יניח כל עסקיו ויתפלל. וראש כל הדברים, שישמור את עיניו מכל דבר שאינו שלו.

כא. אל ידבר בין נטילת ידים לברכת "המוציא". ויקדים שלום לכל אדם.

כב. לברך את בוראו, שהשביע נפש שוקקה. ואם יקללוהו בני אדם או יחרפוהו, אל ישיב להם דבר, אלא יהא מן הנעלבים (ואינם עולבים).

כג. ואל יצא לריב מהר. ויתרחק מן השבועות ומן הנדרים, כי בעון הנדרים בנים מתים (שבת לב:).

כד. ויתרחק מן השחוק, ומן הכעס, כי [הכעס] מבלבל רוחו ודעתו של אדם. ושיעבוד תמיד ליוצרו באהבה ושלא יניח דבר לעשות מענין זאת התקנה.

כה. לאהוב את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ותחשוב באמרך: "את ה' אלקיך בכל לבבך" וגו', למסור גופך וממונך על קדושתו, ובזה תקיים בעצמך דברי המשורר: "כי עליך הורגנו כל היום" (תהילים מד, כג).

כו. לבטוח בה' בכל לבבך ולהאמין בהשגחתו הפרטית. ובזה תקיים בלבבך היחוד השלם, בהאמין בו כי עיניו משוטטות בכל הארץ, ועיניו על כל דרכי איש, ובוחן לב וחוקר כליות, כי מי שאינו מאמין "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אף ב"אנכי ה' אלקיך" אינו מאמין. ואין זה יחוד שלם, כי זה הוא סגולת ישראל על כל העמים, וזה יסוד כל התורה כולה.

 

אורחות חיים לרא"ש ליום השני

כז. להרחיק גאוה וכעס. וגער ביצר הרע המשיאך ללכת בדרכי לבך. ואל תשט אל דרכיו כי דרכיך זך וישר.

כח. מדבר שקר תרחק. ואל תוציא שם שמים לבטלה, ולא במקום מטונף.

כט. הסר ממך משענת הקנה הרצוץ, [משענת בני אדם]. והצנע לכת עם בוראך. ואל תשים זהב כסלך, כי זאת תחלת עבודת עבודה זרה. ופזר ממונך באשר הוא רצונו, כי בידו למלאות חסרונך ולתת טרף בני ביתך.

ל. דע את אלקי אביך. ודבריך במאזני צדק תשקל, והין צדק יהי' לך. ויקל בעיניך הוצאת ממונך מהוצאת דבריך. ופיך אל ימהר להוציא דבר רע, עד אשר תשקלהו במאזני שכלך.

לא. וידוי על עונותיך ערב ובקר אל יחסר. וזכרון ציון וירושלים בשברון לב ובדאגה ובאנחה ובדמעה.

לב. זכור את יום המות תמיד, וצידה לדרך הכן. ושים בין עיניך שני אלה תמיד, ויהיו מזומנים לך ליום הפירוד. ומטתך בדמעה תמסה. ויבהלוך רעיונך מדי זכרך חרדת רבן יוחנן [בן זכאי] זכרונו לברכה (ברכות כח:).

לג. חבר טוב הי' ליראי ה'. התחבר בחברתם, ומחברת פועלי און הרחק, ואהוב המוכיחים.

לד. טוב וישר לך להמעיט בעיניך פעולותיך הטובים ולהגדיל בעיניך פשעיך. ולהרבות חסדי בוראך ויוצרך מבטן, ונותן אכלך בעתו. ולא תהא משמש ע"מ לקבל פרס בעשותך מצותיו.

לה. יומם ולילה זכרו מפיך אל ימוש. בשכבך תשגה באהבתו, ובקומך ובהילוכך תמצאנו. והקיצות בו תשעשע, והוא יישר אורחותיך.

לו. כוון בתפלתך, כי התפלה היא עבודת הלב. ואם בנך ידבר לך ולא מלבו – הלא יחר לך, ומה תעשה, טפה סרוחה, לפני מלכו של עולם. ולא תהי' כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו וחבלה, ואיך יעמוד לפני המלך. ומה טוב לבקש סליחה על אמרך "סלח לנו" בלא כונה. ואם אי אפשר בכל התפלות – ברכה ראשונה של "שמונה עשרה" ופסוק ראשון של קריאת שמע אל יחסר, כי לא יצא חובת התפלה מי שלא כיון בהם.

לז. למד פרשיותיך עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ופירוש רש"י ז"ל, ותדקדק בו כאשר תוכל. וכן יהי' לך בגמרא, כי העוסק בגמרא – מדה טובה, ונותנין עליה שכר. ואין לך מדה טובה הימנה, ותנן (פאה א, א) "תלמוד תורה כנגד כולם".

אורחות חיים לרא"ש ליום השלישי

לח. מכל מאכל אשר תאכל ומכל משקה אשר תשתה אל תהנה בלא ברכה תחלה וסוף. וכוון בה כאשר תוכל וכסה ראשך כשתזכיר את ה' ותסגור [נ"א: וְיִזְּמוּ] עיניך, כי מדי דברך בו אל תהי כאמור: "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" (ישעיה כט, יג).

לט. נטול ידיך לתפלה ולאכילה. ובעת צאתך מצרכך ברך "אשר יצר", ו"על נטילת ידים" לא תברך, אם לא שקנחת או שפשפת ותרצה להתפלל מיד, אז תברך "אשר יצר" ו"על נט"י".

מ. גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך, למען תזכור. וקדש עצמך בכל דבריך. והוי צנוע בבית הכסא ועם ביתך, כי אפי' שיחה קלה שבין איש לאשתו עתיד ליתן עלי' את הדין. ואל תנהג עצמך בקלות ראש ויהי מורא שמים עליך. והשמר מלהסתכל באשה ואפי' פנויה. ומזוזות על פתחי ביתך אל יחסרו.

מא. סוד אחר אל תגל. גם את הדברים אשר ידברו לפניך שלא על דרך סוד – טמנם בקרב לבך. גם אם תשמעם מאחר, אל תאמר: כבר שמעתי זה. ומשוכבת חיקך שמור פתחי פיך.

מב. ערב ובקר וצהרים שמור העתים הקבועים לתפלה. ופתח לבך שעה אחת קודם התפלה. והוי זהיר שתהי' מעשרה הראשונים. ואל תדבר שיחה בטלה בבית הכנסת. ותפילין על ראשך ואל זרועך אל יחסרו.

מג. פלס מעגל רגלך לישר עצמך בדרך בינוני, במאכל ובמשתה ובכל מדותיך, ואל תט ימין ושמאל ובדיבוריך ובהסברת פנים עם האמונה. ורדוף אחר השלום.

מד. קבע עתים לתורה קודם אכילה ושכיבה, ודברת בם על שלחנך. והזהרת בם אנשי ביתך להדריכם ע"פ התורה בכל הדברים הצריכים אזהרה, לשמור פיהם מלהתחלל [נ"א: מלהתהלל]. כי תחלת דינו של אדם – קבעת עתים לתורה (קידושין מ:).

מה. שמח בשמעך תוכחת, כמוצא שלל רב. והוכח לחכם ואהבך, כי טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, ולמוכיחים ינעם.

מו. תחלת מעשיך – הבט סופם, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, כי החכם עיניו בראשו.

מז. הזהר שלא תסמוך בלבבך, ושמע עצה וקבל מוסר. ותהיה זריז לעשות כל מה שמוטל עליך לעשות. ומכל משמר נצור לבך.

מח. אל תקום ממטתך כאיש עצל, כי אם בזריזות כדי לעבוד ליוצרך.

מט. אל תאחר לרוץ לבית התפלה. ושמור רגליך פן יהיו מטונפות. אל תשים לבך אחורנית בשעת התפלה, והתכוין לברך ליוצרך.

נ. אל תדבר בלעגי שפה ובלשון אחרת בכל עת שהחזן מתפלל, ותענה אמן.

נא. אל תנשה פגיעת המות, שתבוא פתאום. ותזכור מעמד הדין.

נב. אל תתעסק במצוה כדי לקבל פרס, ואל תרחק מן העברות מפני העונש, רק עבוד מאהבה.

אורחות חיים לרא"ש ליום הרביעי

נג. אל תתרשל במצוה אם באה לידך, ותעשנה לשם שמים בלא איחור.

נד. אל תתעצל בברכת הלבנה, שאם לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה בכל חודש דים (סנהדרין מב.).

נה. אל תעשה דבר שילעיגו הבריות, שדרכם להעלים הטובות ולגלות הרעות.

נו. אל תקלה אביך ואמך ואל תצער אותם, וכבדם כפי יכלתך כל ימיהם.

נז. אל יהיו פניך זעומות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים מאירים.

נח. אל תשכח להעניק להם צדה ולעשות לויה להם, ותנחמם בדברים.

נט. אל תשים עיניך למי שעלה לעושר יותר ממך, אלא למי שהוא תחתיך.

ס. אל תבהל לקצוף משום דבר, והארך אפך, פן תאבד את חכמתך.

סא. אל תוציא ממך עקשות פה ונבול פה, כי על כל דבריך תבא במשפט.

סב. אל תחזיק כעסך עם חברך יום אחד, ותכנע לפניו לבקש ממנו מחילה קודם.

סג. אל תדבר בצואר עתק ואל תעיז מצח, שלא לקבל עליך יראת שמים.

סד. אל תשיב למחרפיך ולמבזיך [נ"א: ולמכזביך], ותשים יד לפה ושתוק, פן יחם לבבך.

סה. אל תתעבר על ריב לא לך, כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תשאר בכעס.

סו. אל תתגאה על הבריות. ותהי' שפל רוח, וכעפר שהכל דשין בו.

סז. אל תהי בז לכל אדם ולכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.

סח. צדק צדק תרדוף, כי רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ואל יחסר ממחצית השקל בכל שנה בפעם אחד, ובכל חדש ובכל שבוע כפי מסת ידך. ובכל יום לא תחסר מתנה מועטת לכל הפחות קודם תפלה. ואם הגיע למעשר תתן. ויהי טרף בביתך. ככל אשר תמצא ידך לגמול – הן לחיים הן למתים הן לעניים הן לעשירים.

סט. רצה באשר ירצה יוצרך. שמח בחלקך אם מעט ואם הרבה. והתחנן לפניו תמיד להטות לבבך לעדותיו, ובשאר דרכיך, השלך על ה' יהבך. ואל יקשה בעיניך להוציא לכבוד השבת ויו"ט בכל הצריך, והשתדל לכבדם, ולקבלם מבעוד יום, ולהתענג בהם באכילה ושתיה, וחציו לבית המדרש. וכבדהו בכניסתו וביציאתו, לערוך שלחן במוצאי שבת.

ע. אל תישן כעצל שינה רבה. ותרגיל את עצמך להקיץ בהנץ החמה, ולקול הציפור קום ממטתך.

עא. אל תתפלל בלא נקיות כפים ובלא טהרה, כי תפלתך לא תהא נשמעת.

עב. אל תתפלל כי אם בכונת הלב ובנחת, כדי שישמע האוזן.

עג. אל תשכח צור ילדך ומחוללך, ובכל דרכיך דעהו, ותשווהו לנגדך תמיד.

אורחות חיים לרא"ש ליום החמישי

עד. אל תרבה לשמוח. וזכור, כי רוח – חייך, אתה נוצר מעפר, ואחריתך רמה.

עה. אל תאמר על שום מצוה: אעשה אותה למחר, שמא לא תפנה לעשות.

עו. אל תפרד מהגיון [נ"א: מהגית] חכמה ומוסר, ותתאבק בעפר רגלי חכמים ותתחכם.

עז. אל תניח דרך חסידות אע"פ שמלעיגין עליך, ואל תבוש לדבר מצוה.

עח. אל תקפץ ידיך מליתן תמיד אל העניים ולאביונים, ומבשרך אל תתעלם.

עט. אל תאחר לרוץ ולמהר ולהכין לפניהם שלחן ולחם, כי שמא הם רעבים.

פ. אל תתעצל להביא מעשר אל בית האוצר, כי מתן בסתר יכפה אף.

פא. אל תביט למי שהוא קטן ממך בעבודה וביראה, כי אם לגדול ממך.

פב. אל תרים ידך על חברך, ואף אם הוא מקלל את אביך ואת אמך בפניך.

פג. אל תוציא דבה ולשון הרע על שום בריאה, ולא לזות שפתים ורכילות.

פד. אל תהי נבהל להשיב בעזות למי שאמר דברים אשר לא טובים.

פה. אל תשמיע בחוץ קולך, אל תהיה צווח כבהמה, ודבריך יהיו בנחת.

פו. אל תלבין פני חברך ברבים, כי העושה כן אין לו חלק לעולם הבא.

פז. אל תראה יכולת נגד שום אדם אם ידך גברה, כי לא תדע אם תחלוש.

פח. אל תרדוף אחר הכבוד, ולא תעלה במעלה שאינה ראויה לך.

פט. אל יכבדוך בני אדם, פן יבעטו וישפילוך.

צ. אל תרף ידך מלבקש  רעים ואוהבים, ואל ימעט לפניך שונא אחד.

צא. אל תגנה מקח חברך, ואל תחליש דעתו, כי זה מנהג לחסרי הדעת.

צב. אל תאמר: בצדקתי העשרתי. ותירא, שלא תקבל שכר בעולם הזה.

צג. אל תטה את חבירך מדרך טובה אל דרך רעה, כגון מסית ומדיח וכיוצא בזה.

צד. אל תאכל אכילה גסה על שתמלא כריסך, כי הרבה חלאים באים על רוב אכילה.

צה. אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר, פן תשכח את בוראך ותחטא [נ"א: ותחליא].

צו. אל תטיל אימה יתרה בתוך ביתך, כי הרבה קלקולים באים על רוב מורא.

צז. אל תתייחד עם שום אשה, ואפילו עם שתי נשים, חוץ מאשתך ואמך ובתך.

צח. אל תשבח אשה ביפיה, ובטוב מעשיה, [פן] יאשרוה השומעים.

צט. אל תתן תפארת לעצמך, ואל תיקר גופך בעיניך, ותקטין את עצמך.

ק. אל תבהל מעשיך.

קא. אל תרבה לדבר בדברים המועילין ובלא נזק, כי אם בקוצר לשון.

קב. אל תרף ידך לקנות לך חבר נאמן, ושמור אותו ואל תאבדהו, כי טוב הוא.

אורחות חיים לרא"ש ליום השישי

קג. אל תפתה את חברך בשפתי חלקות ובחניפות ואל תדבר בלב ולב.

קד. אל תונה [נ"א: תכעיס] לשום נכרי, כי אין נכרי שאין לו שעה ועברתם שמורה נצח.

קה. אל תתחבר לאדם רע וחוטא וכעסן וכסיל, פן תביא כלימות עליך.

קו. אל תעלה בדעתך לנצח את החכם, כי לא תרבה על חכמתך חכמה.

קז. אל תהי קפדן לדבר מועט נגד שום אדם, פן תלקט שונאים על חנם.

קח. אל תהי להוט לדעת הסתרים שבין אדם לחברו ודבר המכוסה ממך.

קט. אל תעשה בסתר מה שתתבייש בגלוי, ואל תאמר: "מי רואני".

קי. אל תחשוב עון למי שיבא להתנצל לפניך, אם אמת ואם שקר.

קיא. אל תסמוך לידי מתנת בשר ודם, ותעבוד לבקש מזונותיך.

קיב. אל יהי ממון שלך חביב עליך יותר מגופך, כמו לעבור על המכס וללכת יחידי.

קיג. אל תתן בלבבך קנאה, שזו היא רעה חולה שאין לה רפואה.

קיד. אל תהי רגיל לא בשבועה ולא בנדרים, כי בעון נדרים בנים מתים.

קטו. אל תרגיל לישבע על גופך, ואפילו על דבר-אמת.

קטז. אל תאחר לעשות תשובה שלמה, ולבקש רפואה לחולי נפשך.

קיז. אל תעמול לרוח, ואל תשמע דברים בטלים.

קיח. אל תכנה שם רע לחברך, כי המכנה שם רע לחברו, אין לו חלק לעולם הבא.

קיט. אל תבטח בעשרך, כי הבוטח בעשרו מלקט שונאים ויכשל תחת שונאיו.

קכ. אל תהי סרבן אל אנשי עירך, לבטל רצונך מפני רצון אחרים.

קכא. אל תרגיל עצמך לאכל חוץ מביתך עם קבוץ הרבה, שלא בסעודת מצוה.

קכב. אל תשכר [נ"א: תשבר] גופך להשתכר מיין, פן תהי' מגונה ותנבל את פיך ותתחרט.

קכג. אל תכעס באשתך. ואם רחקת אותה בשמאל –  קרב אותה בימין בלא איחור.

קכד. אל תבזה את אשתך, ותכבד אותה, ותסירנה מן החטא.

קכה. אל תהי רגיל לישב עם הליצים פחותי הנפש, פן יחטיאוך.

קכו. אל תתעצל לבקש חכמה, וליסר את חברך בסתר ודרך כבוד.

קכז. אל תדבר בלא עתו, ובדבר שאין בו תועלת, ושמור פתחי פיך.

קכח. אל תדבר עם מהולל ומשוגע, שלא יקבל דבריך ויבזה אותם.

קכט. אל תהי כפוי טובה, וכבד לכל מי שפתח לך פתח לבקש די סיפוקך.

קל. אל תוציא מפיך דבר שקר וכזב, והיה נאמן לכל אדם, ואפי' לנכרי.

קלא. אל תתעצל להקדים שלום לכל אדם, ואפי' לנכרי מפני דרכי שלום.

קלב. אל תרגיל עצמך לעמוד, כי אם אצל חכם, ושמע והאזין דבריו.

סליק ההנהגה אשר תיקן רבנו הרא"ש זצ"ל

אורחות חיים – ליום השבת

אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי טו, כד).

א. שיפריש מעשר מכל ריווח שיביא ה' יתעלה בידו.

ב. שיתן מיד לצדקה מאשר תשיג ידו. ולבסוף כל חדש ולבסוף כל שנה – זהב וחצי.

ג. שיתפלל ערב ובקר בכל יום עם הצבור.

ד. שיניח תפילין בכל יום.

ה. שיקבע מזוזה בכל שערי ביתו המחויבים במזוזה.

ו. שיקבע עתים לתורה.

ז. שיהיה נאמן במשאו ובמתנו ובדיבורו.

ח. שיכבד לומדי תורה בכל יכלתו.

ט. שיוכיח את עמיתו ולא ישא עליו חטא.

י. שידין את חברו לכף זכות.

יא. שימחול בכל לילה קודם שילין לכל מי שחטא לו בדברים.

יב. שישתדל להכניס שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.

יג. שיזהיר את בני ביתו על התפלה ועל נטילת ידים ועל ברכות הנהנין.

יד. שיפרע התמיד בכל ששי.

טו. שילמוד הפרשה בכל שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום ופירש"י ז"ל.

טז. שיקרא "אגרת התשובה" לרבינו יונה ז"ל, בשבוע שיחול ראש השנה להיות בתוכה.

יז. שיקבע סעודה שלישית בכל שבת אחרי מנחה.

יח. שיכבד את השבת כברכת ה' אלקיו אשר נתן לו.

יט. שיערוך שולחן בכל מוצאי שבת ויאכל אפילו דבר מועט.

כ. שיסייע לחברו בכל מה שיצטרך – בגופו ובדבריו.

כא. שיתודה בכל לילה קודם שישן, מלבד הלילות שהן אסורות בהספד ובתענית. ויתאבל על עוונותיו, ועל אורך גלותנו, ועל חורבן בית מקדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו.

כב. שיעשה יום אחד תענית בכל חודש, ביום שקורין בתורה ואם לא יכול להתענות, שיתן שני פשוטין לצדקה.

כג. שיקיים בהצנע [נ"א: בהצנע לכת] לכלכל מעשיו הטובים, כי הוא עבודת ה' יתברך הנבחרת והרצויה לפניו.