כל אחד מאיתנו כמה פעמים השתמש בביטוי של : אוי, אוֹי וְאָבוֹי. אוי־וֵוי, אוי וי זמיר ! חשבתם על המקור של הביטוי ומשמעותו?! מקור הביטוי אוי ואבוי הוא מפסוק במשלי ולא תרגום מגרמנית ולא מאידייש..,
מילים נרדפות של אוי ואבוי. אָוי א בֵּרוּךְ, אֲבוֹי, אָבוֹי לִי, אוי, אוֹי אוֹי אוֹי, אוֹי וְאָבוֹי לִי, אוֹי ווֹיְזָמִיר, אוֹי וֵיי, אוֹי …
מילים נרדפות של אוי ואבוי
אֲבוֹי, אָבוֹי לִי, אוי, אוֹי אוֹי אוֹי, אוֹי וְאָבוֹי לִי, אוֹי ווֹיְזָמִיר, אוֹי וֵיי, אוֹי לֹא, אוֹיְשׁ, אוּיְשׁ, אוּף, אוּשׁ, אֵיזֶה בָּאסָה, איזה באסה, בָּאסָה, גָּדֶמֶת, גֶּוָאלְד, דֶּם, דֶּמִיט, וַ, וַואי לי, וויזמיר, לְכֹל הָרוּחוֹת, לְכֹל השדים והרוחות, לָעֲזָאזֵל, שׁוד ושׁבר..,
גימטריה של אוי ואבוי: 42 סוד תפילת אנא בכוח !
אוי ואבוי
פירוש המילה אוי ואבוי והמקור שלה הוא משלמה המלך בפסוק :
(משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי (מדונים) מִדְיָנִים,
לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם:
פשט הפסוק הוא שלפי שעל ידי שתיות (שיכרות וחוסר יישוב הדעת) יותר מדאי בושות וחרפות באות על האדם. וגם הקב"ה צווח למי אוי למי אבוי וגו' למאחרים על היין, למי שלא עושה דברים ביישוב הדעת אלא בפזיזות בלי לחשוב עליו אומר הפסוק אוי ואבוי תדע שאתה מביא על עצמך אוי – צער ודינים, שסופם גם אבוי.
בחז"ל מופיעים דרשות על הפסוק (משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ, רַב הוּנָא אָמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. לְמִי מִדְיָנִים לְמִי דִּינִין, לְמִי שִׂיחַ לְמִי פִּיטָטִין, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן, (משלי כג, ל):
הזוהר הקדוש גם מדבר על כך : לְמִי פְּצָעִים חִינָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם: לְמַן וַי, לְמַן דֵּיוָא וּלְמַן תַּגְרֵי, וּלְמַן שׁוּתָא, וּלְמַן פּוּדְעֲתָא מַגָּן, וּלְמַן סוּמְקָנוֹת עַיְנוֹי: למי אוי למי אבוי. לשון צעקה ויללה . למי . מדינים למי שיח . למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה לו אוי ואבוי כי ברב דברים רב פשע : למי חכלילות עינים . מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא :
רש"י מצודות דוד מסבירים פשט : למי אוי למי אבוי. למי מיוחדת צעקת אוי ואבוי לשון צעקה ויללה ?.
למי מדינים (מדינים לשון דינים ומריבה עם אנשים) ? למי שיש לו ריבוי שיח דהיינו – למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה בלא שכל ובלא סדר כפי שאומרים היום מדבר בלי 'טאקט' – לאדם הנ"ל יש 'אוי ואבוי' הרבה צער וצעקה! ולמה? כי ברוב דברים (דיבורים) רוב פשע (רוצה לומר מוסר לחשוב לפני שמדברים): ממשיכים לפרש את הפסוק למי פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו : חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי :
רבי נתן מברסלב אומר :
כִּי הַכָּאוֹת וּמְרִיבוֹת הֵם הֵפֶךְ הַשִּמְחָה , וְעַל כֵּן חַיָּב לִתֵּן צַעַר , כִּי צַעַר הוּא הֵפֶךְ הַשִּמְחָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִֹיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם וְכוּ'. כִּי מִדְיָנִים וּפְצָעִים וְהַכָּאוֹת הֵם בְּחִינַת צַעַר, בְּחִינַת אוֹי וַאֲבוֹי שֶׁכָּל זֶה הֵפֶךְ הַשִּמְחָה. וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁפָּגַם עַל יְדֵי הָעַזות של היצר הרע על ידי שתיית יין שלא בקדושה או על ידי תאוות רעות בעזות דסטרא אחרא פגם בדעת שזה פגם בשמחה דקדושה ועל יד זה חייב במידה כנגד מידה שמשמיים ישלחו עליו גם כן צער של אוי ואבוי…
אוי ואבוי תפילה.
כל צער וייסורים שבעולם נחשבים כלל כנגד הצער והיסורים והענויים הקשים והמרים שיש להטוב הכבוש שיש לכל אדם בתוך הגדול של התאוות ומידות רעות וחוסר טאקט שהם הגורמים לו את רוב הסבל והצעקות.., אשר אי אפשר לסבול כלל את גדל הרחמנות שיש על זה הטוב הכבוש במקום שהוא כבוש, אשר נתרחק מאביו שבשמים. ומה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי לבן שגלה מעל שולחן אביו. אוי ואבוי לבן הזה, אוי ומר, אוי ומר מכל מיני מרירות להבן הזה, שהיה במקום שהיה, ועכשיו נפל למקום שנפל ונתרחק מהטוב והשכל שהם האור והחיים הטובים שנתן אלוקים..,
ועל כן אני פונה אליך אבי שבשמיים אם אתה בעצמך לא תרחם עלינו, חס ושלום, מי ירחם עלינו, ומי יעמד בעדנו, כי עתה אין לנו על מי להשען כי אם עליך אבינו שבשמים שתגלה את הטוב הזה.
אוי ואבוי, אוי אוי ומר. מה אומר ומה אדבר, מרירות נפשי עד שמים יגיע, כאב נשמתי מי יוכל לשער..,
אבי שבשמים רחם עלי. אבי שבשמים חמול עלי. אבי שבשמים היה בעזרי. וחזקני ואמצני. גלה את הטוב הכבוש בי בתוך עומק הגלות של התאוות והמידות רעות המסובבים אותי ומבלבלים את דעתי עד שאני יכול להיות בשלום על כל אדם ואיני יכול לדבר בטעם טוב וחביבות והחוסר טאקט הורס לי עם חברים ועם קרובים בכמה וכמה אופנים (יכול לפרש פה את אשר בלבבו בשפתו ובמילים שלו) ועשה את אשר בחוקיך אלך ואת משפטיך אשמור, שלא אובד את עולמי בחינם חס ושלום. כי כל ימינו הם הבל וריק, כחלום יעוף וכצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח.
אוי אוי אוי, אוי ואבוי, אהה אדוני, אהה אבי, רחמן אמתי רחם עלי, חסדן אמתי, עשה עמי חסד חנם, ותן לי חנינה ולא אובד. גואל חזק למענך גאלני. חנני בקדושת ישראל במתנת חנם ונדבת חסד, כי אתה יודע שאין לי שום תקוה כי אם לצעוק אליך ולזעוק לחנינותיך. קרוב לכל קוראיו ענני..,
אתה ידעת את לבבי המר והנמהר, מרירות לבבי עד גבהי שמים יגיע, עד אשר "כשל כח הסבל, אוי לי אמי כי ילדתני". אוי לי על נפשי, אוי ומר לי מאד, אוי ואבוי, אוי ואבוי, אהה יהוה, אי שמים הפגינו בעדי. מכף רגל ועד ראש אין מתום בעצם מעצמי מפני חטאי ופשעי המרובים, כי כל עצמותי נשברו וננסרו על ידי עוונותי המרבים אשר נחקקו עליהם. אוי לי וי לי. אוי לי וי לי. מר לי מאד, מר מאד. מר ממות, מר מכל מיני מרירות שבעולם. ובאמת עדין לא התחלתי להרגיש כלל כאב אחד מעוונותי, אפלו חלק אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות, כי על ידי עוונותי המרבים נטמטם לבי ונתבלבל דעתי, עד אשר אין אני יודע כלל ממני ומעצמי..,
אדון יחיד מלא רחמים פודה ומציל גואל חזק גואל ישראל, רחם עלי ומהר לגאלני גאלה שלמה מהרה למען שמך מכל התאוות רעות והרהורים רעים ומכל החטאים והפגמים שהרגלתי בהם. אוי לי וי לי, אוי לי וי לי, אוי אוי ואבוי, אוי אוי איני יודע כלל מה לדבר, ואיך לבקש עצה ותחבולה ביון מצולה ואין מעמד כזה, בבלבול כזה, ברגילות לא טובים כאלה ברפיון ידים כזה, בקשיות עורף כזה. אבל אף על פי כן אני רואה עדין חסדיך הרבים ורחמיך העצומים עלי בלי שיעור… (ופה ירבה לומר תודה על כל החסדים שהשם עושה עימו בכל יום למרות כל הקשיים ואזי בע"ה יוכל לפעול רחמים שיתגלה הטוב הכבוש והנעלם בתוכו ויזכה לשמחת חיים ואור גדול ישועת הנפש ונפלאות ומיילא כבל לא יהיה לו אוי ואבוי).
באהבה רבה וברכת התורה ולומדיה
ישיבת ברסלב מאיר