אהבת הצדיקים והתלמידי חכמים זה אהבת השם יתברך | פרשת תצוה

(שמות כח-כט) "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו, בבואו אל הקודש, לזכרון לפני ה' תמיד".

ופירש החזקוני "בחושן המשפט" – על שם שמגיד משפט ישראל וצרכיהם, "לזכרון לפני ה' תמיד" – פירש הספורנו שיזכור ה' זכותם, ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם.

אהבת הצדיקים | פרשת תצוה

והנה הצדיק, מזכיר בכל עת את שמות המקורבים והתלויים והמבקשים ממנו שיתפלל עליהם, כי אוהב אותם אהבת נפש, כי אוהב כל אחד מהם כבניו, ולפעמים יותר מבניו, כשבניו לא מתנהגים כראוי או כשתלמידיו דבוקים ותפוסים בו יותר מבניו, וכמו שמצינו אצל משה רבינו ויהושע בן נון משרתו, "נער לא ימיש מתוך האוהל" (שמות לג-יא), ולמעשה בסוף ימיו משה רבינו מסר את ההנהגה ליהושע ולא לבניו.

והדבר שכיח שתלמידים לומדים ומשמשים את הרב יותר מהבנים, ועל כן קירבתו הנפשית אליהם רבה מאד, כנ"ל. ותפילת הצדיק עבורם היא תמידית.

ובפרט "בבואו אל הקודש" – למקומות הקדושים, המסוגלים לקבלת התפילה. ומסתמא ככל שמקורבים ודבוקים יותר, נושא את שמותם על לבו יותר, ומתפלל וחושב עליהם יותר.

והנה זה ברור שהצדיק מתפלל עבור כלל ישראל תמיד, כי צרכי עמך מרובים, והסכנות לא מעטות, ובזכות תפילות גדעון עבור עם ישראל – זכה להיות מהשופטים בעם ישראל, ולהיות שקול כמשה ואהרן ושמואל [ראה ירושלמי ראש השנה פ"ב ה"ח].

(ואיתא בילקוט שמעוני, שופטים סב) שבליל הסדר אמר היכן הפלאים שעשה אלקים לאבותינו בלילה הזה? אם בצאת ישראל ממצרים צדיקים היו, עשה לנו בזכותם. ואם רשעים היו, כשם שעשית להם ניסים, כך עשה לנו ניסים, אמר לו הקב"ה, חייך סניגוריה על בני אתה מדבר, כדאי אתה שאדבר עמך, "לך בכוחך זה, והושעת את ישראל" (שופטים ו-יד. ועיי"ש בפרש"י).

וכיוצא בזה איתא בזוה"ק (ח"א רנד:), ואע"פ שהצדיק מתפלל עבור כולם, מכל מקום בודאי המקורב יותר הוא על לבו יותר, והתפילה בהתאם.

ואיתא בחיי מוהר"ן (סי' רצב. מעלת המתקרבים אליו, אות ב) ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו. ע"כ.

כי אהבת הצדיק האמת לאנשיו, ואהבתם אליו – היא אהבה מופלגת ועצומה מאד. בבחי' הנאמר בדוד ויהונתן (ש"ב א, כו) נפלאתה אהבתך לי. מאהבת…

ואם אצל כל יהודי נאמר בתוה"ק (ויקרא יט-יח) ואהבת לרעך כמוך. שזה געוואלד'יק, קל וחומר בן בנו של ק"ו שצריך לאהוב את הצדיק הרבה יותר ויותר, לאין קץ וגבול. כי הוא המיישר לבו ומוחו ודרכיו והשקפותיו, ומסלק רוב הפסולת שבו, ומביאו לחיי העוה"ב. וכנפסק בשו"ע יו"ד (סי' רמב ס"א) חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו.

וכמובא במשנה בסוף פרק שני דמסכת בבא מציעא (דף לג.), ובסוף מסכת כריתות (דף כח.) שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא.

ועיין שם בשו"ע (ס"ב) כל החולק על רבו, כחולק על השכינה. וכל העושה מריבה עם רבו – כעושה עם השכינה, וכל המתרעם על רבו – כאילו מתרעם על השכינה. וכל המהרהר על רבו – כמהרהר על השכינה.

ואמרו חז"ל (כתובות קיא:) המהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

ואמרו (שבת כג:) דרחים רבנן, הויין ליה בנים רבנן.

ואמרו (פסחים כב:) "את ה' אלקיך תירא", המילה "את" בא לרבות תלמידי חכמים.

ואמרו (שבת קיט.) פסילנא לצורבא מדרבנן לדינא, דחביב עלי כגופאי.

ואמרו (כתובות קג:) שיהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח – היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, וקורא לו רבי רבי מרי מרי.

ויהי רצון שנהי' דבוקים ומתבטלים לצדיק האמת. 

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• כבוד תלמידי חכמים זה רפואה לכל המחלות
• סגולה לעשות סעודה בראש חודש לתלמידי חכמים
• איך זוכים להיות קדוש ולראות פני השכינה?
• רוחו של הצדיק ותלמידיו בכל דור ודור
• למה כדאי להתקרב לצדיקים? הרב אלימלך מליזנסק זצ"ל