אברהם ושרה היו עוסקים בקירוב רחוקים | פרשת לך לך

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר לך לך | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(בראשית יב-ה) "ויקח אברם את שרי אשתו.. ואת הנפש אשר עשו בחרן". ופרש"י אשר עשו בחרן, שהכניסם תחת כנפי השכינה אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום. ע"כ.

אברהם ושרה היו עוסקים בקירוב רחוקים | פרשת לך לך

נושא ה"קירוב" הוא נושא רחב מאד, ויש בו הרבה מאד פרטים, אבל איך שלא יהיה כל אחד מאתנו מחוייב לקרב אחינו הטועים להשי"ת ולתורתו הקדושה.

והנה בימי צעירותי אנ"ש עסקו בזה מאד והצליחו ועשו פרי, אבל זה כבר כמה עשרות שנים שהדבר החשוב הזה נחלש מאד, ולא עוסקים בכך (כנראה שסומכים על הריבוי הטבעי. אבל דבר זה קשור רק למספרים, ולא להציל נשמות יקרות שהולכות לאיבוד בכמה אופנים), ויש שהגדילו לעשות ועוסקים ב"ריחוק" רחמנא ליצלן, מה נאמר מה נדבר..

וזה לשון דעת רבינו ז"ל (חיי מוהר"ן, עבודת ה' סי' ק-אות תקמג) כמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשי"ת, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם ולקרבם להשי"ת. ורצונו היה אפילו לדבר עם בני העולם שיחות חולין בעסקי העולם, אולי יצמח ויתגלגל מזה דיבורים שיעוררו אותם להשם יתברך,

[(ועיין לעיל אות שכד). וז"ל אמר לי כששאילתיו אם אדבר עם בני אדם השיב לי "שמוס יא" (כלומר, כן. דבר). והבנתי כוונתו שרצונו לומר "דו פועלסט יא" (כלומר אתה כן פועל) ועיין עוד באות שעז.

וז"ל שמעתי בשם הרב מורינו הרב רבי יחיאל ז"ל, אחיו של רבינו הקדוש ז"ל שסיפר בשם רבינו הקדוש, שפעם אחת שאל אותו על ענין שהוא ז"ל הזהיר את אחיו, מורינו הרב רבי יחיאל ז"ל שיהי' רגיל לדבר עם בני אדם, כדי לקרבם עי"ז להשי"ת, ושאל אותו שכמה פעמים מוכרחים לדבר עם בני אדם דברים בטילים ושיחת חולין, השיב לו רבינו ז"ל מאחר שעל כל פנים נכנסים בתוך הדיבורים שמספרים עמהם איזה דברים מדברי תורה, עי"ז נתתקנים כל הדיבורים, עיי"ש.]

ואפילו אם לא יפעול כי אם תנועה קטנה בעלמא, שיכנוס בהם איזה הרהור תשובה, או התעוררות לפי שעה, ג"כ טוב מאד, מכל שכן שיכול להיות שברבות הימים כשידבר עמהם ויחזור וידבר, אולי יזכה לעוררם באמת להשי"ת ולקרבם לעבודתו יתברך, אשר אין דבר גדול מזה, כמובא בכל הספרים בפרט בזוה"ק (פ' תרומה, דף קכח, ב) זכאה מאן דאחיד בידא דחייבא וקוב"ה משתבח ביה בכל עלמין,

והוא ז"ל האריך לדבר עמנו כמה וכמה פעמים מזה, וזירז אותנו לזה מאד בכמה וכמה מיני לשונות, וכמה פעמים היה מבזה אותנו בבזיונות על שאנו מתעצלים בזה, ופעם אחת קרא אותנו "עצים יבשים" על שאין אנו מולידים נפשות שיתקרבו להשי"ת על ידינו.

ועיי"ש באורך הדרכות נפלאות בענין הקירוב.

והנה בעוונות, אין הדור פניו יפות כלל, ולא צריכים לחפש בחורים ובסדקים את מי לקרב, כי הרחוקים הרבה מאד ומצויים בכל צעד ושעל, וכן לא חסר נוער נושר ומתמודד, וכו' וכו',

ועל כן כל אחד כפי היכולת צריך לתת דעתו על ענין נשגב הנוגע לאחינו בשרינו ממש בני ישראל קדושים ופשוט שמשום דבר נשגב זה לא צריך להפקיר או לסכן רוחניותו או רוחניות משפחתו בניו ובנותיו וכו', אבל החי יתן אל לבו.

כי השואה הרוחנית היא עצומה כואבת ומכאיבה, וכמה נחת רוח הדבר גורם לאבינו כשמחזירים בניו ובנותיו בתשובה.

ויהי חלקינו בין החוזרים ומחזירים בתשובה שלימה.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

Exit mobile version