תיקון המידות

תיקון המידות ע"י לימוד התורה וע"י תפילה ומחשבה והשקפה ישרה יביאו את האדם באמת אל תיקון המידות.

כשיהודי עושה מסירות נפש, הוא זוכה לשמחה גדולה.

מסירות נפש נצרכת בעיקר בענין של תיקון המידות.

לימוד התורה צריך להביא לשינוי בבן אדם, לתקן את המידות שלו, לטהר את לבו, להוסיף לו קדושה.

היסוד של היהדות זה המידות. בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם.

כל התורה כולה זה 'ואהבת לרעך כמוך', זה בין אדם לחברו. אי אפשר להיות דבוקים בה' בלי שמתקנים את המידות.

תיקון המידות

אם אדם רוצה לצאת מהתאוות, זה רק על ידי לימוד הגמרא, יישור השכל וההשקפות על פדי דעת תורה והצדיקים מה רצון השם ואיך להתנהג בכל מצב,

ברגע שיש שכל והאדם לומד בעיון ומבין כל דבר ומתחיל להרגיש חיות מהלימוד, ומתחיל לחשוב איך להשתנות ולעשות רצון השם יתברך בנוגע לחייו ובייחס לסביבה הקרובה אליו והרחוקה ממנו הוא מתחיל להשתנות לטובה, אז יש סיכוי אם יישר השקפת עולם שלו ע"י הדרכה ושכל הישיר שמקבלים מהצדיקים – אז הוא יצא מהתאוות וגם יזכה אל מעלת תיקון המידות !

הוא כבר לא יפגום, הוא יתחיל לתקן את כל מה שהוא פגם, יהיה לו שכל יהיה לו שלהבת עולה מאליה, יהיה לו התלהבות דקדושה, הוא יזכה לתקן את כל הפגמים של התלהבות הלב דסטרא אחרא.

כי לפני שיש שכל לפני שאדם לומד גמרא אז לא יעזור לו שום דבר! הוא פשוט עובד על חלל ריק! אין לו שכל!! השכל שלו זה הרצונות והתאוות שלו, לא דעת חכמים ולא שכל ישר רק רצונות תאוות הגוף והשקפת "עולם הזה"..,

רבי נחמן מברסלב אומר : "וכל מי שיש בו מידות רעות". כל המקורב לצדיק, שבו תלוי תיקון העולם, שהוא לא לומד תורה לעומקה למעשה לעשות רצון השם איך להיות בן אדם נורמלי בן תורה בעל מידות טובות לקדש שם שמיים – זה הלימוד של הצדיק.., ואם אדם לא מתקרב וגם אם התקרב אבל לא משקיע את כל כולו לאחוז וללמוד את רצון השם על פי הדרכת הצדיקים, מיד – "הוא נכנע תחת אותם העכו"ם, שהם כרוכים ומקושרים לאותם המידות רעות", והעכו"ם שולטים בנו. וממילא מי שרחוק מהם רחוק ואין לו תיקון מידות באמת.

"וזהו: כל הפורק ממנו עול תורה, נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, היינו שעבוד בגשמיות – שזהו בחינת עול מלכות, וגם דרך ארציות, דהיינו המידות רעות של העכו"ם". להכנע תחת הגויים פירושו, שכל המידות הרעות של הגויים שולטות ונכנסות באדם, "שזהו בחינת עול דרך ארץ, כי ע"י שפרק ממנו עול תורה, שהיא בחינת ע' אנפין נהירין". ברגע שאדם לא לומד תורה לעומקה, נקרא שפרק ממנו עול תורה, המכונה ע' אנפין נהירין, ורק כשלומד בעיון ובעמקות פניו מאירות, כמו שכתוב "חכמת אדם תאיר פניו", כשזוכה לחכמת התורה אזי פניו מאירים, כמו שמובא בתורה פ', "ראשית חכמה", וכל ראשית הוא קודש, וראשית זה בחינת חכמה, וכשאדם זוכה לדבר דיבורים קדושים של תורה ותפילה ומכניס כל מוחו, חכמתו ודעתו בתוך הדיבורים, דהיינו שמקשר מחשבתו היטב להדיבורים, יש לה' יתברך תענוג גדול מזה.

אבל אם אדם אינו לומד תורה בעיון פניו אינן מאירות, ו"עי"ז מתגברין עליו בחינת ע' אנפין חשוכין", שזה החושך וההסתרה, שאפילו שיודע האדם, שהעיקר זה עבודת ה' והעולם כולו הבל הבלים, אם אינו עוסק בתורה בעיון, אזי מתגברים עליו האנפין חשוכין, שזה חשכות והסתרת אור ה', ונעלמת ממנו כל הרגשה והתעוררות בעבודת ה', ומתגברים עליו "השעבוד והמידות רעות של העכו"ם", הכעס, השנאת חינם, הנטירה, הנקימה, וכל מיני עוולות של ממון וכו', עד שהוא כבר לא יכול לוותר, ומתבטלת ממנו אהבת חברים וכו'. "שזהו בחינת עול מלכות ועול דרך ארץ כנ"ל".

* * *

תיקון המידות ע"י לימוד התורה.

"אבל כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, היינו מי שלומד בעיון". רבינו הקדוש (רבי נחמן מברסלב) כותב המקבל עליו עול תורה – היינו מי שלומד בעיון.

ר' לוי יצחק זצ"ל אמר: שהסבר דברי רביה"ק בשיחות הר"ן עו. בהנהגה שהורה לסיים את הש"ס כל שנה, היתה הכוונה לר' נתן ולר' נפתלי, ותלמידים מעין אלו, שכבר עברו כמה פעמים את הש"ס, וידעו את הש"ס כמעט בעל פה, להם אמר רביה"ק ללמוד את הש"ס, ולסיימו לכל הפחות בכל שנה.

אבל אדם שאינו מכיר ומבין את הש"ס כראוי והוא סתם קורא בעלמא, זה פשוט מאוד ביטול תורה. שילך לישיבה ללמוד דרכיה הנעימות, דעת חכמינו ז"ל וחכמתם ואור תורת הנעימה והחמה.

כי אדם צריך ללמוד תורה בעיון ולהבין מה שהוא לומד לקיים למעשה, ואם אינו מבין שילך לישיבה ללמוד איך לומדים גמרא שיתקרב לתלמידי חכמים שילמדו אותו דרכי הלימוד וילמדו אותו מידות של התורה ודרך ארץ ואז יתחיל להבין לפי מדריגתו ויכולתו.., אז יעשה רצון השם יהיו לומ מידות טובות..,

כי אפשר ללמוד בבקיאות, אבל להתאמץ להבין את הנלמד, את השקלא וטריא של הסוגיה. ומלבד הבקיאות, שצריך להבין את דברי התורה, צריך גם ללמוד בעיון ממש. "שמעיין ומבין חכמות התורה, שזהו בחינת אנפין נהירין, בחינת: 'חכמת אדם תאיר פניו'", ואז זוכה לפנים מאירות. ו"עי"ז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", המידות הרעות מתבטלות אצל האדם. ואם לא, לא יועיל לו שיגמור את הש"ס מאה פעמים בקריאה, כל המידות הרעות תשארנה בו, ותתגברנה בו, ותהיינה יותר גרועות. רק כשלומדים תורה בעיון, או אפילו בבקיאות אבל משתדלים להבין מה שלומדים, רק עי"ז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

"כי נתבטל ממנו השעבוד והתאוות והמידות הרעות שלהם", רק אז מתבטלות התאוות הרעות ופגמי הברית. כי אדם שלא לומד תורה בעיון כפי שהסברנו לעיל,

ואף אם יאמר אדם בלבבו: הרי קמתי חצות והלכתי לשדה להתבודדות, ומדוע נכשלתי וכעסתי היום וכו'? – אך הסיבה היא כי לא למד תורה בעיון וגם אם למד ליישב דעתו להדרכת הצדיקים שמלמדים רצון השם ומידות בכל דבר ונושא… כי כשלומדים תורה בעיון ולמעשה, מרגישים שמחה נפלאה.

צריכים להאמין שאנשי הצדיק ע"י לימוד התורה שלהם לעומקה של הלכה להלכה ולמעשה, יכולים להפוך את כל העולם כולו – לטובת ישראל, לאהבת ישראל, וזה "'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל'. למספר הוא לשון ספיר ונהיר" אם התורה תהיה בבחינת ספיר ונהיר, אז עם ישראל ישלטו על כל העמים.

כמו שרבנו הק' מביא בתורה א', שע"י התורה החן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין, הן ברוחני הן בגשמי. ואיש הישראלי צריך להסתכל בשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, היינו ללמוד בעיון ולהסתכל בשכל של התורה, ואז נתעלה החן של ישראל.

כמו שכותב ר' נתן על הפסוק "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" – שעם ישראל יחקקו את החוקים לגויים, והם יעשו כפי החוקים, וכפי הרצון של ישראל. "בחינת: לבנת הספיר. היינו: אחר אנפין נהירין שהם בחינת מספר בני ישראל" – כשבני ישראל לומדים את התורה שהיא תהיה ספיר ונהיר – "אחריהם: 'יצב גבולות עמים'" – אז הם שולטים על כל העמים – "שהם בחינת אנפין חשוכין כנ"ל".