פרשת השבוע לילדים קורח
בוודאי שמעתם על קורח שהמריד עדה שלמה וטען שמשה רבנו בודה מליבו את המצוות ומקשה על עם ישראל חלילה.
אחד לא נשאר מקורח ועדתו – כולם נבלעו באדמה תוך כדי שהם צועקים: "משה אמת ותורתו אמת!"
כיצד הצטייר לכם קורח? מן הסתם, אדם רשע או עם הארץ.
אך לא. קורח היה אדם בעל מדרגה רוחנית, ואפילו זכה לרוח הקודש. אך בעיה גדולה היתה לו: הוא לא שלט בתאוותיו. וזה מה שגרם לו לעשות מעשה כה חמור ולהיבלע באדמה עם כל רכושו.
תראו איך הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם.
גם בזמננו נתקלים לפעמים באנשים שפועלים מתוך תאוות של כבוד וקנאה, עלינו להיזהר ממידות מגונות אלה שסופם גרוע מאוד.
בבית ספרנו שמים דגש על הפעילות החברתית. בכל כיתה נערכו "בחירות" לתפקיד הנכסף של הנציג שיהיה אחראי על תפקידים מסוימים. כל ילד היה צריך לרשום שלושה שמות של ילדים מתאימים. כולם רצו להיבחר. המורה רשם על הלוח את השמות שהיו כתובים, ובכל פעם שחזר שם על עצמו – הוסיף כוכב לידו.
עשר, שתים עשרה, חמש עשרה כוכבים כבר היו ליד השם שלי וליבי דפק בעוצמה. גם ליד השם של אבי הופיע טור נכבד של כוכבים. כולם היו במתח – מי יזכה?
תשע עשרה, עשרים, עשרים ואחת! ניצחתי!
כיף מאוד להיות זה שנבחר לתפקיד גדול ואחראי וכולם מוחאים לו כפיים. נשמתי לרווחה.
טעיתי. הצרות רק התחילו. שכחתי לגמרי מאבי שגם הוא בעל כישרונות למכביר, שהתמודד איתי אך לא זכה.
אבי התגלה כאויב לא קל, בכל הזדמנות היה צריך להעיר ולהקניט אותי ותמיד מצא איך להתעלל בי.
לא היה לי ספק מדוע הוא מתנהג כך, הוא פשוט מקנא במקום שבו אני נמצא. לא תאמינו למה שקינאה ורצון לכבוד מסוגלים לעשות.
כל-כך סבלתי באותה תקופה, עד שהחלטתי "להתפטר" מהתפקיד. ומי התמנה לרשת את השרביט? אבי, כמובן.
אבי הרגיש שהניצחון בידיו, והיה מאושר. זה הכאיב לי מאוד.
ההמשך הפתיע אותי. אבי התגלה כנציג גרוע. למרות כל הכישרונות, פישל בכל מה שהיה אפשר, וספג ביקורות וגערות. לבסוף ירד מהתפקיד.
אל תחשבו שזה שימח אותי. אבל למדתי מהסיפור כמה דברים על שכר ועונש ועל התרחקות ממידות מגונות.
