פרשת בראשית

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת בראשית

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.

וזהו (בראשית א-א) "בראשית". אותיות בא תשרֵי (וכעין הצירוף הזה איתא בתקוני הזוהר (בהקדמה דף טז. ובריש תיקון מא) בראשית בא תשרי, אלא ששם אין הכוונה על החודש תשרֵי, אלא 'בא תשרי' (היינו אותיות ת ש ר, לפי סדר הפוך) בגין דבמידת הדין אתברי עלמא, ובגין דא עאלו (פי' נכנסו האותיות) למפרע.

וזה בחינת "בראשית" בא תשרי, ובא תשרי תרתי משמע היינו כי הנה הנה עכשיו ממש היה ראש השנה, והנה לפני רגע בא והגיע תשרי, והנה הנה כבר הולך תשרי בחי' (תהלים) כי בא לשפוט, הנה ראש השנה והנה הושענה רבה, הנה מגיע, הנה הולך וסופו מתקרב,

כי הביאה יש לה שני משמעויות, בא ומגיע, וזורח, וכן בא והולך ומסתלק ושוקע, כמ"ש חז"ל (ברכות דף ב סוף ע"א וע"ב) ממאי דהא "ובא שמש" ביאת השמש, דהיינו שקיעת השמש, ומאי ו'טהר' – טהר יומא, היינו הסתלקות וסוף היום, דילמא ביאת אורו, דהיינו ביאת וזריחת השמש בבוקר כדפרש"י.

כי אכן בראש השנה בא והגיע תשרי, אחרי הכנות רבות מאד שעשינו לקראתו במשך כל חודש אלול, בבחי' (שה"ש ו-ג) אני לדודי ודודי לי, עם כל המשתמע מכך, וכמו שהאריכו הספרים הקדושים וספרי המוסר כל אחד בדרכו הוא.

ובבחי' (דברים כא, י-יג) כי תצא למלחמה על אויבך (דהיינו היצר הרע כנודע)… וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואיתא בזוהר חדש ריש פרשת כי תצא, ירח ימים – דא היא ירחא דאלול.

וכדאיתא בסיפרי (כאן) רבי עקיבא אמר, אין אביה ואמה אלא עבודה זרה (שכולל כל ההשקפות עקומות שהם נגד השקפת התורה ולא מתאימות לה) שנאמר (ירמיה ב-כז) אומרים לעץ אבי אתה וגו'.

דהיינו שכמו היפת תואר צריכה חודש להתנתק מכל העבר שלה, כן כל אדם קיבל את כל חודש אלול, מאבא ואמא – דהיינו המוחין הפגומים להתנתק מתאוותיו ומידותיו הרעות וכל הבלי העוה"ז, ולהתחרט כדבעי מכל מה שעשה וחשב נגד רצון ה', כדי להגיע לראש השנה.

יום המשפט, נקי מכל חטא עון ופשע. ולהמליך את ה' בהמלכה גמורה ובביטול דעת גמור על כל מה שיאומר ה' כי הוא זה דבר גדול ודבר קטן. ומראש השנה עד יום כיפור הם ימי רצון מיוחדים למחיקת החובות, ולסידור כל הענינים שהאדם באוברדרפט ובחוב כלפי ה', ובמשך כל עשרת ימי תשובה יש מבצע מיוחד במינו שלא קיים בשום תאריך אחר מהשנה, לסדר כל הענינים לקראת יום כפור, שהוא יום מחילה סליחה וכפרה.

ואח"כ מגיעים ימי השמחה הנפלאים של (דברים טז-יד) ושמחת בחגך, ושל (שם טו) והיית אך שמח, דהיינו ימי חג הסוכות, ושמיני עצרת ושמחת תורה, שבהם טועמים וחשים כי טוב ה', ובהם ממלאים הבטריות למשך כל השנה, לעבודת ה' מתוך שמחה ואהבה, כשם שעבדנו את ה' בימי אלול ושליש תשרי מתוך יראת ה', ואלו ואלו מחסנים את רוחנו ומקרבים אותנו להשי"ת ותורתו הקדושה ולצדיק אמת, בבחינת (ישעיה יב-ג) ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, וכדאיתא בתרגום "ותקבלון אולפן חדת מבחיר צדיקיא", שזה, בחי' אשר הימים הקדושים של שמחת סוכות ושמחת בית השואבה, כוללים בתוכם את הילולת רבינו הקדוש זצ"ל.

ואכן אחרי הפחד הנורא של חודש אלול וימי ראש השנה ועשי"ת ויום כפור שבהם עיקר עבודת ה' הוא ביראה ופחד. מגיעים הימים הנחמדים שבהם עובדים את ה' בשמחה ואהבה, ימים של "ושמחת בחגך" – "והיית אך שמח", שעיקרם בימי סוכות, וכלשון הרמב"ם שמצוה לשמוח בהם "שמחת תורה". ואע"פ שעדיין אנחנו בספק על גזר הדין ועדיין הם ימי הדין, ועדיין הושענא רבא לפנינו, וא"כ לכאורה שמחה מה זו עושָׂה? טרם הפסק הטובה המקווה?

אלא שכך וכך רצון ה', וכך ציוונו מלכינו "ושמחת בחגך.. והיית אך שמח", ואדרבא בזכות שמחת המצווה יקויים בנו "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב), מהדינים להמתקות [ותקוותנו חזקה על קבלת פתקא טבא ופסק דין טוב], אמן. והנה הכל עובר בחטף, וימינו כצל עובר (דה"י כט, טו, תהלים קמד, ד) ולא כצילו של דקל (העובר לאט). אלא כצל עוף עובר ופורח מהר.

שזה בחי' בראשית, בא תשרי (בחי' שם) ובא תשרי כנ"ל, כי בא כי בא לשפוט הארץ, הנה ר"ה, והנה כבר הו"ר. וכבר אמרו חז"ל (עירובין נד.) האי עלמא כבי הילולא, חטוף ואכול שזה ג"כ בחי' סוכה – דירת ארעי, ורמז להנ"ל.

ויש לנצל כל רגע מהחיים לקדושה ולעבודת הבורא. ובפרט הימים המלאים והגדושים קדושה, של חודש תשרי. ובדורינו אנו במיוחד בפרטי פרטיות "ימי השמחה" הנחוצים לנו כאויר לנשימה.

בברכת התורה וכל טוב סלע

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

נ.ב תרומות / מעשרות יתקבלו בברכה 050-4161022