(ויקרא כו-נה) "כי לי בני ישראל עבדים". אמרו חז"ל (בבא בתרא י.) תניא היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל דין (פרש"י רשע או גוי. ע"כ. ועוד יש לפרש יצר הרע) להשיבך ולומר לך, אם אלוקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסן??
אמור לו, כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנום (פרש"י שהצדקה מצלת מגיהנום),
וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע, את רבי עקיבא, אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם? א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנום, אמר ליה אדרבא זו (נתינת הצדקה) שמחייבתן לגיהנום.
אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו, והושיבו בבית האסורים, וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו?? ואתם קרויים עבדים שנאמר (ויקרא כו-כה) "כי לי בני ישראל עבדים".
אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שכעס על בנו, וחבשו בבית האסורין, וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד, והאכילו והשקהו כששמע המלך, לא דורון משגר לו??
אוהבי השם הם עבדים להשם ובכל זאת בנים – פרשת בהר
ואכן – אנחנו עם ישראל – קרויין לפני השם יתברך "בנים" דכתיב (דברים יד-א) בנים אתם לה' אלקיכם. אמר לו אתם קרויים בנים, וקרויים עבדים ע"כ.
ואכן יש בעם ישראל שתי הבחינות, בחינת בן, ובחינת עבד, ובשניהם צריכים לעבוד את ה'.
וכן אנו מתפללים בראש השנה "היום הרת עולם" (ל' הריון – היום נברא העולם) היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו וכו'.
והנה ישנם הרבה הסברים וחילוקים בין בן לעבד, ובאופן כללי נאמר שבן עובד את ה' מאהבה, ועבד עובד את ה' מיראת העונש, בן מרשה לעצמו לפעמים להתפנק (בתפילתו) כילד לפני אביו, וכן מסתמך על סעיף הפרוטקציה שיש לו אצל אביו.
והנה גדולי הצדיקים שבכל הדורות, אע"פ שעבדו את ה' מאהבה כבן, אעפ"כ תמיד המשיכו לעבוד את ה' מתוך יראה, בבחי' "ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו", ועבדו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, כי הא בלא הא לא סגי.
ואכן עיקר עבודת ה' צריכה להיות מתוך עמל רב ויגיעה עצומה.
ואיתא בשיחות הר"ן (סי' קע) שכתב מוהרנ"ת ז"ל, וז"ל פעם אחת שאלתי (מוהרנ"ת) אותו (את רבינו הקדוש זצ"ל) מדוע כמה יראים התייגעו בעבודת ה' הרבה מאד (שקורין האריווען), ואעפ"כ לא הגיעו למדריגת הצדיקים הגדולים? השיב בפשיטות "מסתמא לא התייגעו כל כך" (כלומר מספיק. ואמר בזה הלשון, מן הסתם האבן זיי נישט געהארעוועט – פירוש: מסתמא הם לא התיגעו [מספיק],
כי הכלל שהעיקר הוא היגיעה. והכל לפי רוב המעשה. ע"כ.
וע"ע בשיחות הר"ן (סי' קנח) וז"ל: וכן כמה פעמים בעת שסיפר מגודל הפלגת מעלתו וכו' היה רגיל לומר איך האב אבער זייער גיהארוועט (פי' אבל אני יגעתי ביותר).
וע"ע שם (סי' קסה) בכל פעם שהיה מספר מעוצם הפלגת מעלתו ומדריגתו הגבוה, מאד מאד היה אומר בכל פעם "אבל מאד יגעתי על זה", ועיקר סיפורו בפנינו דברים כאלו היה בשביל קנאת סופרים, כדי שגם אנחנו נהיה מקנאים בו ונרצה לעשות כמותו, ונלך בדרכיו להתייגע ולטרוח ולעבוד את ה' כמוהו.
ופעם אחת דיבר עם אחד מענינים אלו והתפאר וכו', וזה האיש אמר לו, מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם, כי יש לכם נשמה גבוה מאד. והקפיד רבינו ז"ל מאד על זה, ואמר "זהו החיסרון שלכם שנדמה לכם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם, כי באמת לא כן הדבר, רק כאו"א יכול לזכות למדרגתי להיות כמוני ממש, כי העיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות" עיי"ש.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
-
-
-
-
-
-
-
-
