תרמתי ו…
כמעט ירדתי מהבמה…
חופש בין הזמנים, ההורים עמלים להעסיק את הילדים, הילדים מצידם דואגים להעסיק את ההורים כפלי כפליים…
ימי החופש גדושים בחוויות כשרות לכל בני המשפחה.
הנה סיפור אקטואלי, שהגיע לשולחן ישיבת ברסלב מאיר, והועתק כמעט כלשונו :
אני מפעילה תוכנית של תאטרון בובות. והנה לא מזמן, באחת ההזדמנויות, כשהקהל כבר יושב וממתין לתחילת ההופעה, אני מגלה שהלוט שמכסה על התאטרון, נפל והשתחרר, וכרגע יש תאטרון אבל אין מסך.
אין צורך להסביר מהו תאטרון בובות ללא מסך, הרי יש כאן ודאי הצגה אבל לא מן הבובות…
בהולה כולי בקשתי מן הסובבות הסמוכות, שמא יש למישהי מהן סיכת בטחון שתושיעני מן הסבך.
אבל לא, בקשתי הנואשת נענית בשלילה.
כמעט וירדתי מן הבמה, עוד דקה דקתיים הנה המופע אמור להתחיל, מה אני עושה ??
אלא שריבון העולמים הכניס בפי כמה מילים : "אני מבטיחה ריבון העולמים, אני תורמת לסעודת עניים – עבור ישיבת ברסלב מאיר, אלו ששולחים לי כל הזמן הודעות על תפילה בשל ברסלב כותל…"
זהו-זה. נפל האסימון. הבטחתי בזריזות תרומה הגונה לסעודת עניים בישיבה,
כשהתקרבה אלי אחת הנוכחות, [וכי לא היתה שם קודם לכן ??], מה את מחפשת? סיכת בטחון? כמה סיכות? בודאי שיש לי…
ידעתי כי רבונו של עולם יכול בקלות לספק לי סיכת ביטחון קטנה אך קריטית, רק לפעמים, ההתקרבות וההתחייבות לעוד מצווה – מצווה להאכיל לומדי תורה ענייים הגונים, שמא היא השער המהיר לבקוע השמים, ולהמשיך השגחה וסייעתא שמייא.
קח יוזמה
עבור תלמידי חכמים עניים הגונים
