סדר טו בשבט

סדר טו בשבט – ובו סדר הברכות של טו בשבט.

לאחרונה נפוצה 'הגדה' – 'סדר ט"ו בשבט' וכיוצא בזאת לקט תפילות וסדר ט"ו בשבט, שהופקה בצורה נאה ומושכת, ומופצת גם בבתי-ספר דתיים וחרדיים, אך כלול בה חומר הרחוק מרוח ישראל סבא, ושומר נפשו ירחק ממנה ומשכמותה (במיוחד שמקורה מנתן העזתי – הנביא שקר של שבתאי צבי !!! שהפיל והסית הדיח רבבות מעם ישראל לשאול תחתיות).

תפילה לטו בשבט להדפסה והורדה

סדר טו בשבט

לטו בשבט אין סדר ברכות ! לפי ההלכה אין הלכות וגם לא תקנו חכמים – שום עניין לאגדה או סדר ברכות, עיין מאמר טו בשבט.

אלא שנהגו לברך על שבעת המינים שמהם השתבחה הארץ הקדושה – ארץ ישראל

ועל כן צריך לדעת את סדר הברכות

מגע אש – זה ראשי התיבות של סדר הברכות שאנו מברכים על המזון

מגע אש

מ– המוציא/מזונות
ג– גפן
ע– עץ (עיין סדר הברכות של שבעת המינים)
א– אדמה
ש– שהכל

ברכת המוציא פוטרת כל מאכל הנאכל בסעודה

וגם לשבעת המינים יש סדר בברכות ודיני קדימה

והנה כמה הלכות לסדר טו בשבט – מקיצור שולחן ערוך סימן נה – דין קדימה בברכות :

מִי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה, וְהוּא רוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִכֻּלָּם, אִם בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, יְבָרֵךְ עַל זֶה שֶׁהוּא חָבִיב לוֹ וְחָפֵץ בּוֹ יוֹתֵר.

וְאִם שְׁנֵיהֶן שָׁוִים לוֹ בַּחֲבִיבוּת, אֲזַי אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל (עַיִן לְעֵיל סִימָן ז'), יְבָרֵךְ עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חֲצִי פְּרִי וְהַשְּׁאָר הֵן שְׁלֵמִים.

וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, אִם אֶחָד שָׁלֵם וְאֶחָד אֵינוֹ שָׁלֵם, שָׁלֵם עָדִיף. וְכֵן אִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת אֶלָּא שֶׁאֶחָד בִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, וְאֶחָד בִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם, אִם הָאֶחָד חָבִיב עָלָיו, יְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל הֶחָבִיב.

וְאִם שְׁנֵיהֶם שָׁוִים לוֹ, יְבָרֵךְ תְּחִלָה עַל זֶה שֶׁהוּא מִמִּין שִׁבְעָה, אֲפִלּוּ הוּא חֵצִי.

וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, שָׁלֵם עָדִיף. וְאִם שְׁנֵיהֶם שְׁלֵמִים אוֹ שְׁנֵיהֶם חֲסֵרִים, יַקְדִּים בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ לְבוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

אִם כֻּלָּן הֵן מִמִּין שִׁבְעָה וְשָׁוִים לוֹ בַּחֲבִיבוּת, צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת זֶה שֶׁהִקְדִּימוֹ הַפָּסוּק. וְאֶרֶץ בַּתְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק [אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן. אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ (דברים ח, ח)], הִפְסִיק אֶת הַסֵּדֶר.

נִמְצָא לְפִי זֶה, כִּי תְּמָרִים קוֹדְמִים לַעֲנָבִים, לְפִי שֶׁתְּמָרִים הֵם שֵׁנִי לְאֶרֶץ בַּתְרָא, וַעֲנָבִים הוּא שְׁלִישִׁי לְאֶרֶץ קַמָּא. וְדַוְקָא עֲנָבִים. אֲבָל יַיִן, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר חָשׁוּב וְקָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ, הוּא קוֹדֵם לְכָל הַפֵּרוֹת.

הרי כשמזכיר הכתוב שבחה של הארץ בפסקה הראשונה, מונה את

הגפן (ענבים) – שלישי,

תאנה – רביעי,

רימון – חמישי.

וכשמזכיר שבחה של הארץ בפסקה השנייה, מונה

זית – ראשון,

ודבש (תמרים) – שני.

לפיכך, גם סדר הקדימה בברכת הפירות האלה כך הוא:

זית – ראשון,

תמרים – שני,

ענבים – שלישי,

תאנה – רביעי,

רימון – חמישי.

משום כך, אם היו לפניו תמרים ושאר פירות – מברך על התמרים ופוטר את השאר; לא היו לו תמרים אלא ענבים ושאר פירות – מברך על הענבים; וכן אם לא היו לו ענבים אלא תאנים ושאר פירות – מברך על התאנים; וכן הרימון – שהוא האחרון בשבח הארץ – קודם בברכה לכל שאר הפירות שלא נשתבחה בהם הארץ.

מברך על מה שמונח לפניו

אין מברכים לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו. בירך ואחר כך הביאוהו לפניו – צריך לברך פעם נוספת, כיוון שבשעה שבירך לא היה לברכה על מה לחול. אבל היו האוכלים והמשקים מונחים במקום אחר, וידע בשעת ברכה כי ייגש לשם וימצאם במקומם – יצא בדיעבד באותה ברכה שבירך עליהם קודם שהיו לפניו.

בירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו עוד פירות מאותו המין, או פירות ממין אחר אלא שברכתם כברכת הראשון, אין צריך לברך. ויש חולקים בדין זה ואומרים שדווקא אם היו הפירות האחרונים מאותו המין – רק אז אין צריך לברך. וטוב להיזהר לכתחילה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו. אורח שהיה סועד על שולחן בעל הבית, אפילו הביאו לו כל פעם מינים חדשים, כיוון שבירך פעם אחת – פוטר את כל המינים שברכתם כברכת הראשון, כי האורח מברך על כל מה שיגישו לו בזמן הסעודה.

סדר טו בשבט – ברכת "שהחיינו"

היה לפניו פרי חדש שלא אכלו עוד בעונה זו – מברך עליו ברכת "שהחיינו" לאחר הברכה "פרי העץ", כיוון שברכת העץ תדירה, ותדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. ויש מקדימים "שהחיינו" קודם לברכת העץ, כיוון שמעיקר הדין מתחייבים בברכת "שהחיינו" משעת ראיית הפירות החדשים, ומפני שהחיוב בא ראשון – לכן מברכים אותה תחילה.

שכח ואכל ולא בירך "שהחיינו", שוב אינו מברך.

אין מברכים "שהחיינו" על פרי שגדל בהרכבת שני מינים (מכיוון שזו עבירה).

היו לפניו הרבה מינים חדשים שצריך לברך עליהם "שהחיינו" – כשם שפוטר ב"פרי העץ" את כולם, כך פוטר את כולם ב"שהחיינו" אחת.

הביאו לפניו כמה מיני פירות, ויש ביניהם פירות שכבר אכלם בעונה זו ואינו צריך לברך עליהם "שהחיינו" וגם פירות שצריך לברך עליהם "שהחיינו" – אם אותו פרי שצריך לברך עליו "שהחיינו" הוא גם קודם לברכה, כגון שהוא אחד מן המינים שנזכרים בתורה, או פרי אחר שהוא חשוב מכל המינים – מברך עליו "פרי העץ" ו"שהחיינו", ופוטר את כולם משתי הברכות.

אבל אם אינו קודם לברכה, כגון שהיו לפניו ענבים שכבר אכל בעונה זו ותאנים שלא אכל עדיין – מברך על הענבים פרי העץ, ופטר את כולם מברכה זו, וכשהוא בא לאכול אחר כך התאנים – מברך "שהחיינו" בלבד ופוטר את המינים הטעונים "שהחיינו". ויש נוהגים להקדים אפילו בברכת "פרי העץ" את המין הזה שמברך עליו "שהחיינו". ויש שמברכים "שהחיינו" קודם על ראיית הפרי החדש, ואחר כך מברכים "פרי העץ" על המין המשובח, ואוכלים.

ברכה אחרונה

גמר לאכול את הפירות, אם בתוך הסעודה – מברך ברכת המזון ופוטר את הכול מברכה אחרונה. ואם אכל את הפירות שלא בתוך הסעודה – על הפירות שכתובים בתורה מברך עליהם לאחרונה "ברכה אחת מעין שלוש" ("על הארץ ועל פירותיה", ובחו"ל – "על הארץ ועל הפירות"), ועל שאר הפירות – "בורא נפשות". ואם אכל גם ממינים אלה וגם ממינים אלה – מברך ברכת "מעין שלוש" ופוטר את שאר הפירות מ"בורא נפשות", שגם הם בכלל ברכת "על העץ", שגם הם פרי העץ.

כתוב כי האדם עץ השדה, ופירותיו של האדם הם ילדיו ומעשיו…