נגינה

הארות על מאמר "אקרוקתא" (ליקוטי מוהר"ן סימן ג)…

 טוב לאדם להרגיל א"ע להחיות את עצמו בכל פעם ע"י איזה ניגון, לשמח את נפשו ולדבק א"ע להשי"ת עי"ז, בפרט בשבת ויו"ט וחתונה של מצוה.

אמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן סי' ג) : הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא,

 ועל כן אלישע (אחר – כך הכינוי שנתנו לו חכמים כי הלך אחרי עבודה זרה שנקראת אל אחר ולא אל אחד!),

ע"י שנמשך אחרי ניגוני עכו"ם, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (חגיגה טו:) "אחר" (כך כינו את אלישע כנ"ל) זמר יווני לא פסק מפומיה, הניגוי של הגויים הזיק לו מאד בעבודת ה' עד שיצא לגמרי מקדושת היהדות רח"ל, וקיצץ בנטיעות, וכפר בעיקר, וקילקל הרבה מאד כמבואר שם,

ומכיון ששמע ונמשך אחרי ניגונים ומנגנים פגומים, נדבק בצפרים שבקליפה, שמהם נמשכים הקולות והניגונים הנ"ל וכמבואר בפנים.

וע"כ כל הקולות ששמע היו קולות פגומים לגבוה, שזה בחי' שבכל מקום שהלך שמע רק קול התרחקות ודחי' כמ"ש שם: א"ל מאיר אף אתה חזור בך, א"ל כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר וכו', תקפי' ועיילי' בי מדרשא א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך, א"ל (ישעי' מח) אין שלום אמר ה' לרשעים, עיילי' לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך, א"ל (ירמיה ב) כי אם תכבסי בנתר לך בורית נכתם עונך לפני וכו', עיילי' בתליסר בי מדרשא פסקו לי' כה"ג לבישותא, דסוף תליסר א"ל (תהלים ו) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אישתמע כמאן דקאמר ולאלישע אמר אלקים.

 וכל זה הי' מחמת שקילקל השית עיזקאין דקנה ע"י שנמשך אחרי מנגנים רשעים, כי באמת לאמיתו כל הקולות ששמע היו קולות של התקרבות, כי כל הבריאה כולה צועקת התקרבות להשי"ת, ואצלו ית' כל נפש ונפש יקרה ורצוי', ובפרט נפש יקרה של ת"ח שכמותו, ואף אם הרבתה לחטא – אינה נדחית מפניו, וכמ"ש (שמואל ב, יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וכמ"ש (יחזקאל ח"י) החפץ אחפץ מות רשע הלא בשובו מדרכיו וחיה, וכמו שהוא בעצמו אמר מ"ד (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשתברו יש להם תקנה כך ת"ח שסרח יש לו תקנה, כי בודאי כל עוד דעת האדם עליו הבחירה בידו לעשות או לא לעשות כרצונו ובודאי הבחירה בידו לעשות תשובה.

 כי אפילו מנשה שמעשיו היו קשים כחומץ (עיין שבת קיז:), ועשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג את כולם כמ"ש חז"ל (סנהדרין קז:), והי' קודר את האזכרות מס"ת, והרס את המזבח, ובא על אחותו (כמ"ש שם), והרג את ישעי' הנביא באכזריות יתירה ע"י נסירה כמ"ש חז"ל (יבמות מט:), ועשה צלם של ד' פנים והכניסו להיכל כמ"ש (דב"ר ב, כ), ועשה עוד תועבות רבות…

 ואעפ"כ עשה תשובה והשי"ת חתר לו חתירה מתחת לכסא הכבוד כדאיתא בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ט), וכמ"ש רבינו ז"ל (ל"מ ח"ב עח) שאפי' מי שהוא ח"ו במדרגה התחתונה לגמרי ר"ל, אפי' אם מונח בשאול תחתיות ר"ל, אעפ"כ אל יתייאש עצמו, ויקיים (יונה ב) מבטן שאול שועתי, ויחזיק עצמו במה שיוכל, כי גם הוא יכול לחזור ולשוב ולקבל חיות מהתורה ע"י הצדיק האמת, והעיקר לחזק את עצמו בכל מה שאפשר, כי אין שום ייאוש בעולם כלל, עיי"ש.

 וזהו כלל גדול בתורה כנודע בין יראי ה' הדבקים בצדיק האמת, וכל הקולות ששמע אחר היו כדי שיתעורר ויתאמץ למצוא בעצמו נקודות טובות, ונקודת אחיזה ביהדות, בבחי' אין גיבור כמתייאש, כעין מה שמבואר בחיי"מ (עבודת ה', קכ"ו בדפוס החדש – קי"ח בדפוסים הקודמים) שסיפר רבינו ז"ל שדיבר עם אחד שהי' קובל לפניו מאד על ריבוי מעשיו המכוערים, והשיב לו רבינו ז"ל בחכמתו בתמימות ובפשיטות אין עם מי לדבר כי כבר כולו רע, ותיכף נתעורר האיש הנ"ל ועו"א לרבינו ז"ל הלא על כל זה אני מתגבר לפעמים להמשיך א"ע לקדושת ישראל וכו', ענה רבינו ז"ל ואמר לו הוא מעט דמעט וכו', והעיר מוהרנ"ת ז"ל שכוונתו הק' היתה שדייקא ע"י הדיבורים הנ"ל של דחי' עי"ז בעצמו החיה את האיש, כי כבר נפל בעיני עצמו כ"כ עד שלא הי' אפשר להחיותו בשום דבר, רק כשאמר לו שהוא כולו רע אז נתעורר בעצמו וכו'.

 כי באמת כל התרחקות באמת לאמיתה היא התקרבות שזה בחי' מה שמובא (כמדומה בספר יד הקטנה) שעל זה נאמר (פסחים פו:) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא, כלומר צא והתרחק ותתייאש. כי על קולות ורמזים כאלה אסור להטות אוזן ולשמוע.

 ובאור זה יש לפרש מה דאיתא בזוה"ק (ויחי דף ריט): תנן אמר ר' יהודה לית לך חובה בעלמא דלא אית לי' תשובה בר מאן דאושיד זרעא בריקניא, ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי, דכתיב לא יגורך רע כלל עיי"ש, כי באמת בודאי שיש תשובה ותשובתו מועלת (ועיין בשיחות הר"ן סי' עא) ובכתב בהאי לישנא מטעם הנז' וכנז'.

 וא"כ בודאי שגם (אחר) אלישע הי' צריך להתחזק ולהתעורר בתשובה, וע"י שנמשך אחר הניגונים הבאים מהצפרים שבקליפה, והתייאש מרחמי האב הרחמן זה וזה גרמו לו דלא הדר בתיובתא קמי מריה רח"ל.

 ואע"פ שלימוד תורה שבעל פה ובפרט כשנלמדת בלילה מתקנת וממתקת שיהי' אפשר לשמוע נגינה מכל אדם וכמב"פ, ואלישע בן אבויה בודאי הי' עוסק ביותר בתורה שבע"פ, כי הרי ר' מאיר הי' תלמידו והי' משמשו תמיד כמבואר בחז"ל, מ"מ מב"פ כשלומדים תורה שבע"פ שלא לשמה, הלימוד אינו בחשיבות כ"כ, ואינו מצילו מניגוני רשע ועכו"ם, ואלישע אחר לימודו הי' שלא לשמה, שזה בחי' משחז"ל שם דטינא היתה בלבו, ושורש ותחילת הפרשתו לתורה היתה שלא לשמה כדי שיתקרא רבי וכו', וכמ"ש חז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) שסיפר על עצמו שתחילת תורתו הי' בפסול כמ"ש: אבויה אבא מגדולי ירושלים הי' ביום שבא למוהלני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדין, א"ל ר' אליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידהון נעסוק אנן בדידן, וישבו ונתעסקו בדברי תורה, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם וכו', אמר להם אבויה אבא, רבותיי אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו, והפטיר ע"ע לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה באותו איש עיי"ש.

 ואע"פ שמב"פ שכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו ומגין ממחשבת שלא לשמה, היינו דווקא כשהאדם בפנימיות לבבו רוצה ללמוד לשמה, וכואב ודואב על זה שנמשך אחרי מחשבת שלא לשמה, אזי הלימוד בלילה מועיל, אבל כשלא איכפת לו כלל שלומד שלא לשמה, אדרבא שמח בזה, אזי הלימוד בלילה אינו מועיל כלום שזה בחי' מה דהוה אצל אחר.

 ושמיעת נגינה ממנגן שאינו כשר היא היא שהזיקה לשלמה המלך בעבודת ה', וכמ"ש (מלכים א יא) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, וכמ"ש חז"ל (שבת נו:) א"ר יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו כך עושים לע"ז פלונית וכך לע"ז פלונית, עיי"ש. ושמיעת הניגונים הנ"ל שגרם לו ששתה יין, וישן עד ד' שעות ולא היו ישראל יכולים לעשות התמיד, כי מפתחות ביהמ"ק היו נתונות תחת ראשו (עיין במדב"ר י, ד).

 וזה בחי' משחז"ל (שם בשבת, ובזוהר פנחס רנא) ביום שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי, "קנה" דייקא, כי מב"פ שע"י פגם הנ"ל מקלקל השית עזקאין שבקנה דקדושה, וכשזה נופל זה קם, וע"כ נעץ קנה דייקא, ועליו נבנה כרך גדול של רומי, דהיינו מלכות דקליפה, וכמב"פ שע"י פגם הנ"ל נסתר בנין המלכות דק' ונבנה מלכות דקליפה, וע"כ ע"י פגם הנ"ל תרווייהו מטו ליה, כי כיון שנבדק בבת פרעה התחילה להתמוטט ולהחלק מלכותו וכדאיתא בזוה"ק (ויקרא דף יד) כיון דשלמה מלכא אתדבק בנשים נכריות אתייהיב מלכותא לירבעם, וגם התחיל להתרקם ולהבנות מלכות הרשעה, מלכות דקליפה וכנ"ל. וכיון שפגם בנגינה נענש בנגינה, שזה בחי' משחז"ל (שבת ל.) כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדש הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה וכו' כיון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה.

 כי אצל דוד המלך הניגון הי' בקדושה ועל תיקונו שזה בחי' ספר תהלים שחיבר וכמ"ש עליו (שמואל א, טז) איש יודע נגן, שאצלו הנגינה היתה בקדושה גדולה ובשלימות גדול עד שזכות נגינתו היתה יכולה להתגבר על הנגינה הפגומה, וכל זה זכה ע"י קדושת תורתו, שזה בחי' מה ששלמה המלך הזכיר בתפילתו לשון "זכרה לחסדי דוד עבדך" חסדי דוד דייקא, שזה בחי' החוט של חסד שזוכים ע"י לימוד התורה בקדושה ובפרט בלילה וכמב"פ שזה בחי' משחז"ל (שבת ל.) אמר לו הקב"ה טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני, וזה בחי' משחז"ל (ברכות ג:) אמר דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה, עד חצות לילה הי' עוסק בתורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות, וע"כ סמכן אהדדי כי שלימות האחד תלוי בשלימות השני, וע"כ הקדים לימוד התורה לשירות ותשבחות, כי על ידה דווקא תיקון הנגינה וכמב"פ.

 ואע"פ שגם שלמה המלך הרבה לעסוק בתורה כמ"ש חז"ל (שהש"ר א, א) שנקרא אגור על שאגר את התורה, וכמ"ש (ילקוט שמעוני, משלי תתקכ"ט) שהתענה מ' יום שתנתן לו חכמת התורה, וזכה לכתרה כמ"ש חז"ל (שהש"ר א, ח) עמד שלמה על סודה של תורה. וכמ"ש (עירובין כא:) בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזניים עד שבא שלמה ועשה לה אזניים, ועסק בשיתין מסכתות בלילה שזה בחי' מש"כ (שה"ש ג') הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וכמבואר בספרים. ומב"פ שע"י עסק בתורה שבעל פה ובפרט בלילה יכולים לשמוע נגינה מכל אדם ולא יזיק, מ"מ תורתו לא הגינה עליו מהנ"ל כ"כ מחמת שהתחכם עליה ולא הלך בה בתמימות כדוד אביו וכמ"ש חז"ל (סנהדרין כא:) אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכו' וכתיב (שם) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אסור עיי"ש.

 ומה שמזיקה כ"כ הנגינה ממנגן רשע זהו מחמת גודל כח ההמשכה שיש בה, כי הנגינה שורשה במקום עליון דקדושה, ואם הוא ניגון כשר הבא ע"י מנגן כשר ממשיכו לקדושה, ואם הניגון בא ע"י מנגן שאינו כשר ממשיכו לקליפות והס"א, כי הנגינה ממשכת ומלפפת מוחו ולבו של אדם במאד מאד, וכמו שאנו רואים בחוש שהאדם המעיין ומתבונן ונכנס קצת בענין הניגון עושה תנועות בידיו או ברגליו או בראשו כפי קצב הניגון, וכן לפעמים בבלי דעת מתחיל לנגן אחרי המנגן ולהוציא בפיו דיבורי השיר וכל זה הוא מחמת הנ"ל, ואם כן בודאי שצריכים להתרחק משמיעת נגונם.

 כי באמת כל דבר שאדם רואה או שומע משפיע עליו במידה מסויימת ועושה רושם בנשמתו וכמ"ש הראשונים על פסוק (דברים כג) וכסית את צאתך, כי כל דבר נראה לעינים והוא מגונה יוליד דמות גנאי בנפש, וע"כ אסור להסתכל בבהמות טמאות הרבה כמובא בשל"ה הק', וכן אסור להסתכל בפני גוי כמובא במגן אברהם (או"ח סי' רכה, סק"כ), וכן אסור להסתכל בפני אדם הכועס כדאיתא בזוה"ק (תצוה דף קפב) וכהנה רבים, וכל זה מחמת דבר שאדם רואה משפיע על נשמתו.

 וכשם שהנ"ל ודכוותיהו משפיעים לרע, כך ההסתכלות בדבר שאדם צריך להסתכל משפיע לטובה, שזה בחי' מה שצריכים להשתדל להסתכל בפני הצדיקים וביותר בשעה שעוסקים בתורה או תפילה או שאר עבודת ה' וכמ"ש (ישעי' ל') והיו עיניך רואות את מוריך וכמ"ש חז"ל (עירובין יג.) אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי, וכמ"ש חז"ל על דוד המלך שלכן קראו הכתוב "טוב ראי" משום שכל מי שרואהו הי' נזכר תלמודו (עיין מ"ר ויקרא כ), שזה בחי' מה שרבינו ז"ל רצה שנסתכל בכל בוקר לשמים, כי הסתכלות הזאת מחכים האדם ומכניס בו יראת שמים כמבואר בכתבי האריז"ל (עיין שער המצוות, פ' ואתחנן).

 וכן לענין השמיעה אמרו רז"ל (שבת לג.) כל המנבל פיו אפי' חותמים עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכים עליו לרע, ואמרו שם שאף השומע ושותק בכלל הנ"ל, כי שמיעה פגומה מזיקה מאד מאד לעבודת ה', כי אפילו דברים של מה בכך מזיקים וכמ"ש (כתובות ה.) ת"ר אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחילה לאברים, ואפי' דברים בטלים שדיבר אדם כשר מזיקים לעבודת ה'. כי הכלל הוא שכל דבר משפיע על האדם וכנ"ל וכמ"ש הרמב"ם (הל' דעות פ"ו ה"א) בריותו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וכו' ויתרחק מן הרשעים וכו' עיי"ש.

 והכל מחמת הנ"ל כי כל דבר שרואים ושומעים משפיע על האדם, כי גם אדם יחיד משפיע על האדם הן לטב הן לביש וכמ"ש (משלי ג') הולך אל חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ועל אחת כמה וכמה שמשפיע קול הניגון על האדם וכנז', שזה בחי' מה שעצם קול באשה ערוה כמ"ש חז"ל (ברכות כד.), וכמ"ש (שם נז:) שלשה משיבין דעתו של אדם ואחד מהם הוא הקול וכנודע בחוש ובפרט אצל התינוקות. וע"כ ע"י נגינה כשרה אפשר להמשיך רוח קדושה על שומעיה עד רוח הקודש ונבואה ממש. וכמ"ש אצל הנביאים (מלכים ב, ג) ועתה קחו לי מנגן והי' כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

 וכן להיפך כשהמנגן רשע או הנגינה אינה בכשרות היא מזיקה מאד לשומעיה ויכולים להמשיך על ידה רוח טומאה רח"ל – כי המנגן רשע הוא בחי' נשמת ערב רב, שזה בחי' מש"כ אצלם (שמות לב) קול ענות אנכי שומע, וכדפירש במדרש לקח טוב (שם) שהוא כלשון (שמות טו) ותען להם מרים, כדרך המחולות אחת מתחלת וכולן עונים, ואמא דערב רב היא לילית (ועיין זוהר משפטים דף צו. ובכ"מ).

 וע"כ על פי רוב המנגנים שאינם כשרים, מנגנים נגוני עצבות ויללה והם פוגמי בברית הק' רח"ל, שבזה בחי' מה שע"י חזן לא כשר נמשך אמירה התורה הק' הלזו, ובעבורו פתח רבינו ז"ל בשלילה מה שאין דרכו בכך, ועליו אמר רבינו ז"ל ורועה זונות יאבד הון זה הקול כמשחז"ל, ולבסוף נתפס בקלקלתו, וזה בחי' מה שגם אלישע – אחר כשהסכים בלבו לפרוק עול לגמרי רח"ל ולימשך אחרי תענוגי והבלי עוה"ז תחילת דרכו הוה בפגם הברית וכמ"ש חז"ל (חגיגה טו.) נפק אשכח וכו', וזה בחי' מה שגם אצל שלמה המלך ב' הפגמים הנ"ל אזלו תרווייהו בהדי הדדי, וזה בחי' מה שמבואר בדברי רבינו ז"ל (ח"מ רכו.) עצה פרטית לינצל מהרע שבניגוני יללה ועצבות ע"י שמזמרים אותן בשבת קודש, שעי"ז יש להם עליה כמבואר שם.

 ומכיון שלניגון יש כח המשכה עצום לכן כשנולד לוי נאמר (בראשית כט) הפעם ילוה אישי אלי, כי ע"י שנולד לוי שהוא מסטרא דניגונא (עיין זוהר שמות דף יט) עי"ז יהי' בחי' ההמשכה, שילוה ויומשך אליה כמבואר בדברי רבינו ז"ל הנ"ל עיי"ש, וע"כ בחתונה שהיא בחי' ההמשכה וההתחברות מזמרים ומנגנין, כי ע"י הניגון הוה ההמשכה והתחברות, דהיינו יחודא עילאה ויחודא תתאה, יחודא תתאה דחתן וכלה, ויחודא עילאה דקב"ה ושכינתיה, היינו הדביקות השורה על כלל ישראל בהשתוקקות וכיסופין עצומים להתדבק בבוראם דהיינו הדביקות בשורש במקום עליון שזה בחי' מש"כ בס' ליקוטי עצות (נגינה, אות יא) שניגון וכלי שיר יש להם כח גדול להמשיך את האדם להשי"ת, ע"כ טוב לאדם להרגיל א"ע להחיות את עצמו בכל פעם ע"י איזה ניגון, לשמח את נפשו ולדבק א"ע להשי"ת עי"ז, בפרט בשבת ויו"ט וחתונה של מצוה, עיי"ש. וע"כ מן הראוי ליזהר שהמנגנים בחתונה יהיו אנשים כשרים, וניגונם ניגון כשר ובפרט בחתונות שע"י נעשים ייחודים הקדושים בודאי ראוי ליזהר ביותר בזה.