מה נשאר מהאדם מכל עמלו ?

פרשת השבוע - בא | ולמען תספר באזני בנך ובן בנך.. וידעתם כי אני ה'

מה נשאר מהאדם מכל עמלו ?

עיקר ההשארה של אדם לאחר מותו, ועיקר תפקידו בעולם הזה – הוא להעביר לדורות הבאים את יסודות האמונה הקדושה,
ואת היראת שמים הדרושה לקיום הלכות התורה, וללכת בדרכיה שהם עיקר הדביקות בהשם יתברך.

מה ההשקעה הכי טובה לנצח נצחים ?

והנה בלי ספק שעיקר הכוחות צריך האדם להשקיע בחינוך בניו ובנותיו להאהיב להם את התורה ומצוותיה, ולעודד הלימוד והעיסוק בה. ולהחדיר בהם מידות טובות, והשקפות נכונות בכל התחומים, ושכל העולם הזה הוא הבל הבלים הכל הבל (קהלת א-ב, יב-ח, ועוד).

וכן יש להחדיר בהם שהנמשך אחר ההנאות והנהנתנות מעוה"ז מאבד את חישקו ללימוד וקיום התורה, וסוף הממלא בטנו בתאוות עולם הזה יורד לדיראון עולם, כי אין שום רווח מהבלי ותענוגות עולם הזה. וכל מה שאדם נהנה מהעוה"ז הוא הכל לפי הצורך ובמידה, וכפי דרכי התורה – ואז האדם נהנה משני עולמות לחיי נצח.

יסודות האמונה

ויש להחדיר את האמונה הקדושה בילדים מקטנותם, והבית של כל יהודי צריכה להיות מלאה מאלוקות כפשוטו,
ולהזכיר כל הזמן 'בעזרת ה", 'אם ירצה ה", 'ברוך ה" וכו', ולברך ברכות השחר וברכות הנהנים בקול ובכוונה, ולא בזילזול ובמהירות רבתי ומתוך עיסוק בדברים נוספים, וכן ברכת המזון וברכה אחרונה וכו', וכן להתפלל תפילות קצרצרות. ולבקש מהשי"ת לעיני ולאוזני הילדים, שכל זה מדרכי החינוך באמונה המוחשית.
וכן לדבר הרבה דיבורי אמונה, ולהדגיש כל סיפור של השגחה פרטית מוחשית, ולהודות לה' בקול על כל דבר, וכו' וכו'.

התפקיד של סבא וסבתא

והנה כל הנ"ל נאמר על בניו ובנותיו ממש, אבל גם על הנכדים יש להחדיר כפי היכולת את כל הנ"ל, ויש תפקיד מיוחד לסבא ולסבתא בכך,
כי אף על פי שהסבים לא מחוייבים לחנך את הנכדים, כי זה תפקיד השמור להורים, מכל מקום יש צד נרחב להשפיע לטובה לנכדים שילכו בדרך התורה המסורה מדור לדור, כי מכיון שאין הסבים לחוצים ומחוייבים בחינוכם, יש בידם להשפיע לפעמים יותר מההורים הלחוצים והמחויבים,
ע"י השפעה באווירה הרבה יותר נינוחה רגועה ומחוייכת מתחילתה ועד סופה, וע"י מתנות קטנות ותגמולים המועילים להנ"ל, לפי הצורך, וע"י טיולים קצרים,
ואירוח באווירה נעימה, ובתוך כדי כל הנ"ל להעביר את המסרים המתבקשים על פי רצון ה'.
ומאידך לפעמים יכולים להעיר (ואפילו לפעמים לגעור) בנכדים בדברים שההורים קצרה ידם בכך, מכל מיני סיבות, והכל לפי הענין.

והנה לא כל המסרים צריכים להאמר בדרך שיכלית, או בתוכחה ישרה, וכדומה, אלא דוקא בעקיפין כגון דרך סיפור שהילדים אוהבים לשמוע, ועוד יותר הנכדים מפי הסבים, כגון סיפורי צדיקים וסיפורים של השגחת ה' בעולמו. ושכר הצדיקים ועונש הרשעים, והכל לפי הגיל והרמה של הילדים.

וזה בחינת "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך.. וידעתם כי אני ה'",

כי זה עיקר המטרה להביאם להכרת הבורא יתברך שמו ושהוא המלך המושל בכל, בעל כל היכולות.
ובודאי שחייבים להשקיע בכל הנ"ל זמן, כח, סבלנות, וממון, הכל לפי הצורך, כדי שבסופו של דבר נגיע לתועלת הנירצית, הרצויה לפני ה'.

ואם כי לא צריך עיסוק אובססיבי בכל הנ"ל, גם מאידך אין לזלזל בכך ולומר 'שהם קטנים', והזמן יעשה את שלו,
אלא ביישוב הדעת ובשיקול הדעת יש להתעסק בכל הנ"ל, לפי הצורך המתבקש.
והעיקר להתפלל על סייעתא דשמיא, ועל הצלחה הרוחנית של כל זרעו.