מצווה רבה לתת קצת תשומת לב ו- לחייך לכל יהודי ויהודי,
כי אין אדם שאין לו דאגות – הן מפרנסה, או מענייני בריאות, בו או באחד ממשפחתו, ויש כאלה שמודאגים מהמצב הביטחוני, ובכלל לא חסרות דאגות המעיבות על חדות החיים ושמחה דקדושה, וכידוע שדאגות מביאות את האדם לעצבות ואחריה כל דבר רע. ואם ח"ו מילים יכולים להרוג, מידה טובה מרובה, וקל וחומר שיכולים להחיות ולקיים עולם מלא, וכל יהודי הוא עולם מלא כנודע…

  😉 😎  לחייך לכל יהודי   🙂 😆 😉

אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה' (מתוך הספר "שי למורא" פירוש על ה"תיקון הכללי" – תהלים מא, ב). והיינו מידה כנגד מידה, כשם שהוא ריחם על הדל ביום רעתו, כן הוי"ה (מידת הרחמים) ירחם עליו ביום רעתו. וזה בחי' (משלי י, ב) צדקה תציל ממות.

והנה כל זה אמת, אפילו בנוגע וביחס לצדקה גשמית של כסף וכדומה, קל וחומר בצדקה לנפש ולנשמה, כשמדבר איתו ומקשיב לו כשהוא שבור, ומעודדו ומחזקו. וכן כשמחכימו ומסדר לו את ראשו העקום, אפילו בפרט אחד של נושא אחד, קל וחומר בדברים יסודיים בהשקפת עולמה של תורה, כי הם חיינו… כי בכל פרט הנוגע לחיים הרי יש דעת תורה, וכן כשמוציאו מדמיון, וקל וחומר מדמיונות.

ובזה אתי שפיר טפי לישנא ד"משכיל אל דל", כי אין דל ועני אלא מן הדעת כמ"ש חז"ל (נדרים דף מ"א.), דייק לכתוב "משכיל" היינו שמזריק לו שכל ומסדר לו את השכל, ולכן לא קאמר "אשרי הנותן צדקה לדל", אלא כמו שכתבנו, כפתור ופרח.

ובכלל הנ"ל לא לחכות עד שה"דל" בא לבקש עזרה, כי קשה הרבה מאד פעמים לבקש עזרה, הן לאדם מכובד, הן לאדם שאינו לפי כבודו לבקש עזרה, הן לאדם שמכוח הסתבכותו ובילבולו אסור וקשור במצבו, ולא רואה עצה איך לצאת ממצבו, אבל נפשו זועקת לעזרה, ועל כן מצוה רבה לגשת אליו ולעזור לו, או עכ"פ להציע לו עזרה בדרך ובאופן שיסכים לקבלה.

וכן מצוה רבה לחייך ולתת קצת תשומת לב לכל יהודי ויהודי, כי אין אדם שאין לו דאגות – הן מפרנסה, או מענייני בריאות וחסרונה, בו או באחד ממשפחתו, ויש כאלה שמודאגים מהמצב הביטחוני, ובכלל לא חסרות דאגות המעיבות על חדות החיים ושמחה דקדושה, וכידוע שדאגות מביאות את האדם למוחין דקטנות שהם שורש פורה רש ולענה של העצבות ואחריה כל דבר רע, וע"כ אשרי המשכיל אל דל להחיותו.

ואם ח"ו מילים יכולים להרוג, מידה טובה מרובה, וקל וחומר שיכולים להחיות ולקיים עולם מלא, וכל יהודי הוא עולם מלא כנודע (ע' סנהדרין לז.).

ואשרי מי שעוסק תמיד בעסק הקדוש הלזה, ואפילו מי שאינו יכול לעסוק בתמידות בזה כגון מפני ביטול תורה, מכל מקום – לפרקים, כל אחד חייב לעסוק בזה, ובמיוחד כשרואה לעיניו יהודי הטובע בצערו וביגונו, וע"ז נאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ובזה להשיב אבידת נפשו לא יוכל להתעלם (ע' דברים כב – ג), ועל זה לא נאמר (שם, יד) והתעלמת, אף שרוצה ללמוד וחבל לו על הזמן, ועל זה לא יוכל לומר (שם, כא – ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו.

וצריכים לב יהודי, לב רגיש, לראות ולאתר את הכואבים הכאובים, וְלִבות הנשברים הצריכים עזרה ראשונה והחייבים הנשמה. וע"ז נאמר (ויקרא יט – יח) ואהבת לרעך כמוך. כי הרבה פעמים אנשים משדרים אותות מצוקה בכל מיני אופנים, לפעמים בדיבור בודד, ולפעמים העיניים הכבויות מדברות, ולפעמים השפתיים הקשתיות הנפולות מדברות, וע"כ צריכים משכיל, שהרי כסיל לא יבין את זאת, והמשכיל הוא בעל הלב הרגיש, שמודע שהמציאות הזאת קיימת פעם אצל זה ופעם אצל זה, ואין חכם כבעל הניסיון שיודע מעצמו כמה היו יכולים להחיותו בכל מיני מצבים שעברו עליו – אילו היו מחייכים אליו, או מעודדים אותו בכל דרך, או מושיטים לו עזרה, פעם במטבע ופעם בדיבור, ופעם בעצה טובה כל שהיא, כי מכיוון שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים (ברכות ה:), על כן דרך העולם לטבוע בכוס של מים, ובגלים עזים וסוחפות הקיימות רק בדמיונו, ובעזרה כל שהיא שהיו מושיטים לו היו יכולים להציל את נפשו ולהביאו לחוף מבטחים.

והכלל (איוב יט – כו) מבשרי אחזה אלוק', דהיינו כל מה שאדם הרגיש, וּמִדֵי פעם מרגיש, שהי' יאה ונאה שיתנהגו איתו, ככה יתנהג עם אחרים, וכמ"ש חז"ל (שבת דף לא ע"א) ואהבת לרעך כמוך, דעלך סני לחברך לא תעביד, ומה שאהוב לך תעשה לחברך.

בברכת התורה וכטו"ס
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד