למה ט"ו באב זה חג לנשים ? ויש לומר [בדרך מליצה קצת ] דכתיב (משלי י-א) בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו. כי בן חרוץ ומתמיד שעוסק בתורה בישיבה ובבית המדרש ובכל מקום (ומתנהג במידות טובות וישרות כראוי לב תורה) – עושה נחת וכבוד לאביו ואימו בכל מקום, ואילו בן כסיל ועצלן שלא ממהר לקום ולעסוק בתורה, והוא סרוח על מיטתו, והאמא המסכנה מלאה צער…
ט"ו באב – חג האהבה
תנן במתניתין (תענית כו:) אמר רבי שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב (ט"ו באב), וכיום הכפורים – שבהם בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים.
ואמרינן בגמרא (דף ל:) בשלמא יום הכפורים – יום סליחה ומחילה [שנמחל להם עוון העגל ביום הכיפורים, ונקבע לכפרה גם לדורות (ריטב"א). א"נ עיקר הכפרה היתה ע"י הנשים שמיאנו לתת תכשיטיהם לעגל, והם הגינו על כל כלל ישראל (הגאון רבי יהונתן אייבשיץ).
אלא ט"ו מאי היא?
וע"ש בגמרא כמה הסברים. ולבסוף קאמר רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו : יום שהיו פוסקים בו מלכרות עצים למערכה, דתניא רבי אליעזר הגדול אומר מט"ו באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתים עצים למערכה לפי שאינם יבשים (ופרש"י שעד אותו יום היו עצים יבשים וראוין לשריפה, ונוחין ליבקע, ומכאן ואילך לא היו מבקעין שתשש כוחה של חמה ליבשן וחיישינן מפני התולעת, לפי שהעץ שיש בו תולעת פסול למערכה).
מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף (פירש רש"י מט"ו באב ואילך מאן דמוסיף לילות על הימים ועוסק בתורה – מוסיף הקב"ה שנים על שנותיו).
ודלא מוסיף – יאסף. תני רב יוסף מאי יאסף? תקבריה אמיה (ופרש"י ודלא מוסיף לעסוק בתורה בלילה, תקבריה אמיה, כלומר ימות בלא עתו. ע"כ.
כי מנהג ומידת הנשים לקום בעוד לילה (שזה שבחיה, כמ"ש באשת חיל (משלי לא-טו) ותקם בעוד לילה) לעסוק בצרכי הבית, וזה שראה אמו קמה בעוד לילה (פארטאג'ס) לעשות צרכים המוטלים עליה, ולא למד ממנה שגם הוא יש לו לקום לעסוק בצרכי הנפש המוטלים עליו, שהוא עסק התורה – לכך לא יזכה להאריך ימים ושנים, ולקבור את אמו כדרך כל הארץ, אלא ימות בלא עתו והיא תקברנו. (ס' בני"י).
אלא שעדיין קשה קצת, למה ט"ו באב זה חג לנשים??
ויש לומר [בדרך מליצה קצת ] דכתיב (משלי י-א) בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו.
כי בן חרוץ ומתמיד שעוסק בתורה בישיבה ובבית המדרש ובכל מקום (ומתנהג במידות טובות וישרות כראוי לב תורה) – עושה נחת וכבוד לאביו ואמו בכל מקום,
ואילו בן כסיל ועצלן שלא ממהר לקום ולעסוק בתורה, והוא סרוח על מיטתו, והאמא המסכנה מלאה צער בראותה המחזה המביש שהיא מעירה אותו שוב ושוב והוא בשעה מאוחרת עדיין במיטה, ואפ"י כשהוא קם חולם ומסתובב לאט לאט אנה ואנה, ובפרט בימי בין הזמנים הראשונים,
אבל כשמגיע ט"ו באב והחום הלוהט של הקיץ מתחיל לרדת, וכן הלילות מתארכים, וגם הנשמה מתחילה להריח את חודש אלול והימים הנוראים, שהרי מחצי החודש (אב), מתחיל להיות ערב אלול,
ואזי גם הבן היקיר-מתעורר בתשובה ומתחיל לתפקד כמו שיהודי צריך – ואזי אין גבול לשמחת האם, ויו"ט גדול הוא אצלה [וראה במדב"ר י-ד].
ועוד מבואר דנקט "תקבריה אמיה" משום שהתורה נקראת אם כמ"ש (משלי ב-ג) כי אם לבינה תקרא, ודרשו חז"ל אם בצירי (ברכות נז.). וידוע שהתורה נותנת חיים ללומדים (אבות פ"ו מ"ז, קידושין ל- זוהר ח"א קלא) וזה שלא קם להוסיף שעות מן הלילה על היום בלימוד התורה, לכן תענישנו התורה שיאסף (שם).
והכלל
שצריכים לנצל היטב היטב את הלילות [ובפרט הארוכים] לעסק התורה, וכמ"ש חז"ל (עירובין סה.) לא איברא סיהרא אלא לגירסא.
וכמ"ש הרמב"ם (ה' תלמוד תורה פ"ג הי"ג) אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה.
אמרו חכמים (שמ"ר מז) אין רינה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב יט) קומי רוני בלילה.
וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום (ע"ז ג.), שנאמר (תהלים מב-ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפילה לא-ל חיי.
וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו (סנהדרין צב.),
אבל העוסק בתורה זוכה לכל הברכות והישועות בעוה"ז ובעוה"ב.
לקט תפילות ממולצות לט"ו באב :
בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
נ.ב תרומות / מעשרות / צדקה לישיבה – יתקבלו בברכה
050-4161022 או בדף התרומות !
